תחילת פרשת ‘בחֻקֹתי’ מתחלקת לשני חלקים עיקריים: ברכות וקללות. הברכות – “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם” (ויקרא כ“ו, ג), וקללות – “וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְו‍ֹת הָאֵלֶּה” (פסוק י“ד).

הברכות מתארות מצב אידילי של שקט שלום ושלווה, מלווה בשפע עצום של יבול. לקראת סוף הברכות מתואר השיא: “וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם”. אלא שהתורה מוסיפה בהמשך הפסוק הבטחה שנראית שלא מן העניין: “וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם” (ויקרא כ“ו, יא).

השורש ג־ע־ל נדיר במקרא. בתורה הוא קיים רק בפרשתנו, שם הוא מופיע חמש פעמים. פירוש המילה “גועל” הוא הרגשת דחייה עזה, סלידה, מיאוס. האם לאחר שבני ישראל הלכו בחוקי ה’ ושמרו את מצוותיו, הבשורה הגדולה היא שה’ לא ייגעל מהם?

כדי להבין את הכוונה בהבטחה הזו, יש להשוות את הברכות והקללות שפרשת ‘בחֻקֹתי’ לפרשה המקבילה של ברכות וקללות, שנמצאת בפרשת ‘כי־תבוא’ שספר דברים (פרק כ“ח).

בספר דברים, לתרחיש הקללות אין סוף טוב. לאחר כל העונשים והמכות, ה’ מחזיר את המצב כפי שהיה לפני שגאל את ישראל ממצרים. ‘פרשת הקללות’ בדברים מסתיימת כאשר ישראל חוזרים למצרים ונמכרים שם לעבדים ולשפחות ואין קונה (דברים כ“ח, סח). לעומת זאת, בספר ויקרא קיימת הבטחה ותקווה לעתיד טוב יותר: “וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיהֶם” (ויקרא כ“ו, מד).

בספר דברים הדגש הוא על האחריות הבלעדית של העם לקיום הברית. ברגע שהברית מופרת היא מתבטלת ואין תשתית אחרת שתדאג להמשך היחסים. לכן, העונש הוא מוחלט ואין ממנו חזרה. לעומת זאת, בספר ויקרא התורה מדגישה את קיומה של ברית קודמת בבסיס היחסים בין ה’ לישראל – ברית האבות – שאליה ניתן לחזור: “וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר” (ויקרא כ“ו, מב).

המסר והבשורה הגדולה של פרשת ‘בחֻקֹתי’, הטמונים בהבטחה “וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם”, היא שקיימת ברית ראשונים שמחייבת את ה’. לפיכך, לא משנה מה יעשו ישראל: גם כאשר הם חוטאים (פסוק מ“ד), וגם כאשר הם הולכים בחוקות ה’ (פסוק י”א), ברית האבות לא מופרת והיא זו שמבטיחה את הקיום של עם ישראל: “לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם”.