וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם – אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. (בראשית כ“ה, יט)
בדרך כלל, כאשר התורה מתארת את תולדותיו של אדם, היא מפרטת את רשימת צאצאיו והקורות אותו ואת משפחתו. אולם בתיאור תולדות יצחק בן אברהם התורה חוזרת אל העבר ומדגישה את המובן מאליו – “אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק”. מדוע?
נראה כי מטרת הפסוק היא להדגיש את מעמדו הייחודי של יצחק כיורשו הטבעי של אברהם, וזאת בניגוד לישמעאל. ישמעאל, אף שהיה הבכור, נולד מהגר המצרית, שפחת שרה, ולכן לא היה ראוי להיחשב לממשיך דרכו של אברהם. כפי שאמר ה’ לאברהם: “כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע” (בראשית כ“א, י”ב).
לכן, כאשר התורה פותחת את תיאור תולדות ישמעאל, כמה פסוקים קודם לכן, היא מדגישה את זהותה הלאומית של אימו ואת מעמדה הנמוך:
וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם, אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחַת שָׂרָה לְאַבְרָהָם. (בראשית כ“ה, יב)
היא עושה את זה כדי להרחיק את ישמעאל מאברהם, בכך שהיא מציינת שישמעאל הוא בנה של הגר, שהייתה מצרית, ושפחתה של שרה שילדה אמנם לאברהם. לעומת זאת, כאשר התורה עוברת לתיאור תולדותיו של יצחק, היא רוצה להדגיש שהוא ממשיך דרכו הטבעי של אברהם, ולכן היא אומרת ישירות: “אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק”.
