וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב: קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם, וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר עִמּוֹ: הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם, וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית אֵל וְאֶעֱשֶׂה שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם. וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה, אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם. (בראשית ל“ה, א-ד)
יעקב ביקש מבני ביתו להסיר את אלוהי הנכר אשר בתוכם. אולם כאשר בני הבית נענו לדבריו, הם מסרו לו לא רק את אלוהי הנכר, אלא גם את נזמי האוזניים אשר באוזניהם. מדוע ראו לנכון להסיר גם את הנזמים, אף שלא נזכרו בדבריו של יעקב?
נזמים שימשו תכשיט לאף ולאוזניים. לדוגמה, רבקה קיבלה מעבד אברהם נזם זהב (בראשית כ“ד, כב). אולם נראה כי לנזמי האוזניים היה קשר מיוחד לעבודה זרה ועל כן הבינו בית יעקב שעליהם לתת גם אותם. קשר אפשרי בין נזמי האוזניים לבין פולחן אלילי עולה בסיפור חטא העגל. שם ביקש אהרון מהעם: “פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאׇזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְהָבִיאוּ אֵלָי” (שמות ל“ב, ב). אהרון לקח את נזמי האוזניים מידם וייצר מהם את העגל.
בקשתו של יעקב להסרת אלוהי הנכר נאמרה דווקא בהקשר של העלייה לבית־אל. בתקופתו של ירבעם, הוצב בבית־אל עגל, אחד משני עגלי הזהב שעמדו בשני קצוות ממלכת ישראל, בבית־אל ובדן.
ניתן לשער שאזכור נזמי האוזניים בסיפור העלייה לבית־אל מהווה הפנייה מכוונת לסיפור חטא העגל וביקורת מרומזת על פולחן העגלים שהתקיים מאוחר יותר בבית־אל. יעקב, שייסד את בית־אל כמקום קדוש, מצווה להסיר את אלוהי הנכר ואת נזמי האוזניים בטרם עלייתו, ובכך מבטא הסיפור דחייה מודעת של פולחן העגלים שנהג לימים בבית־אל בממלכת ישראל הצפונית.
