וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר. (בראשית מ’, כג - מ“א, א)
התורה מספרת ששר המשקים שכח את יוסף, ורק לאחר שנתיים, כאשר פרעה חלם את חלומותיו, הוא נזכר בו וכתוצאה מכך יצא יוסף מהכלא. מה תפקידה של השכחה הזו, וכיצד משרתת ההמתנה בת השנתיים את התפתחות העלילה?
התורה מספרת לנו שיוסף היה נער בן שבע עשרה כאשר הורד למצרים (בראשית ל“ז, ב). גם שנים לאחר מכן, שר המשקים שפגש את יוסף בכלא ראה בו נער, כפי שסיפר לפרעה: “וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי” (בראשית מ“א, יב).
לעומת זאת, כאשר עמד יוסף לפני פרעה הוא כבר לא היה נער וכך גם התייחס אליו פרעה. לאחר שיוסף פתר את חלומות פרעה הוא הציע לפרעה תוכנית פעולה לביצוע על ידי “אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם” (בראשית מ“א, לג) ופרעה קיבל את הצעתו של יוסף וראה בו את האיש המתאים: “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו: הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ?” (בראשית מ“א, לח).
נראה כי השינוי באופן שבו נתפסה דמותו קשור לגילו של יוסף וזו הסיבה שהתורה טורחת לציין כי היה בן שלושים כאשר עמד לפני פרעה (בראשית מ“א, מו).
אדם בגיל שלושים נחשב בדרך כלל לבוגר, מנוסה ויציב יותר מאדם צעיר ממנו, ולכן הוא בשל יותר לשאת באחריות של תפקיד ממלכתי. חז“ל מציינים כי “בן שלושים לכֹח” (אבות ה’, כא), גיל המסמל בגרות, יציבות ויכולת הנהגה.
גם המחקר המודרני מצביע על כך שתהליכי הבשלה מוחית נמשכים לאורך שנות העשרים ומגיעים לשלב מתקדם רק לקראת גיל שלושים.
לפיכך ניתן להציע כי גיל שלושים נתפס כגיל של בשלות ומוכנות לתפקידים ציבוריים ובכירים. בהתאם לכך נדרש יוסף להמתין עד הגיעו לגיל זה, כדי שיוכל לעבור ממעמד של “נער” למעמד של “איש”, ולהיחשב ראוי לשאת באחריות של משרה ממלכתית בחצר פרעה.
ניתן למצוא במקרא רמזים לכך שגיל שלושים נחשב לגיל הכניסה לתפקידים משמעותיים. כך, למשל, הלויים החלו את עבודתם באוהל מועד בגיל שלושים (במדבר ד’, ג), וגם דוד החל למלוך בגיל זה (שמו“ב, ה’, ד).
העובדה ששר המשקים שכח את יוסף ונזכר בו רק כעבור שנתיים ממחישה את הכתוב: “רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ – וַעֲצַת ה’ הִיא תָקוּם” (משלי י“ט, כא). יוסף ניסה להיחלץ מהכלא מוקדם יותר, אך ניסיונותיו לא צלחו – משום שעדיין לא הגיעה השעה.
ההמתנה בת השנתיים לא הייתה עיכוב מקרי בלבד, אלא אפשרה ליוסף להגיע אל הרגע שבו יוכל להופיע לפני פרעה לא עוד כ“נער עברי”, אלא כאיש בשל ומוכן לשאת באחריות של הנהגת מצרים.
