וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם: יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי, וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל. וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה. וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה – כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה. (בראשית ט“ו, יג-טז)

למה הכוונה בביטוי “דוֹר רְבִיעִי” שבסופה של נבואת ברית בין הבתרים?

ההסבר הפשוט הוא שמדובר על הדור הרביעי ליורדי מצרים. ניתן למנות ארבעה דורות מתחילת השעבוד עד לכניסה לארץ באופן הבא: קהת, שהיה בנו של לוי, הוא בן הדור הראשון לשעבוד. עמרם, בנו של קהת, הוא בן הדור השני. אהרן, בנו של עמרם, הוא בן הדור השלישי. ואילו אלעזר, בנו ומחליפו של אהרן שזכה להיכנס לארץ (יהושע י“ד, א), הוא בן הדור הרביעי השב לארץ כנען.

הפתרון הזה נתקל בקושי, מכיוון שהנבואה עצמה מדברת על ארבע מאות שנות שעבוד, ובתקופת זמן כה ארוכה יש בדרך כלל הרבה יותר מארבעה דורות. לכן קשה להבין שארבעת הדורות מתארים את תקופת השעבוד במצרים. זאת ועוד, אורך חייהם של קהת וצאצאיו מפורש בתורה: קהת חי 133 שנה (שמות ו’, יח), עמרם חי 137 שנה (שמות ו’, כ), ואהרן ומשה היו בני 83 ו־80 בעומדם לפני פרעה ערב יציאת מצרים (שמות ז’, ז). גם לו נניח שקהת היה תינוק בתחילת השהות במצרים, שילד את עמרם בשנת מותו, ושעמרם הוליד את משה בשנת מותו, נקבל שתקופת השהות במצרים ארכה לכל היותר 350 שנה (133+137+80) – חמישים שנה פחות מן התקופה של ארבע מאות שנה המתוארת בברית בין הבתרים.

ההנחה הרווחת היא שרשימת הדורות מתארת שושלת יוחסין מלאה. לפי זה קהת הוא בנו הישיר של לוי, עמרם הוא בנו הישיר של קהת וכן בשאר הדורות שמוזכרים. אולם אפשר להציע הסבר אלטרנטיבי, שלפיו האישים המוזכרים בשושלות אלו הם רק דמויות בולטות בשושלות ארוכות הרבה יותר והקשרים ביניהן אינם בהכרח קשרים של אב ובן (שד“ל, שמות ו’ כ).

ראיה לדבר ניתן למצוא בספר דברי־הימים. אחת הדוגמאות המרתקות לכך היא השושלת של יהושע בן־נון:

וּבְנֵי אֶפְרַיִם: שׁוּתָלַח וּבֶרֶד בְּנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ, וְאֶלְעָדָה בְנוֹ, וְתַחַת בְּנוֹ. וְזָבָד בְּנוֹ, וְשׁוּתֶלַח בְּנוֹ. וְעֵזֶר וְאֶלְעָד – וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ, כִּי יָרְדו לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם. וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים, וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ. וַיָּבֹא אֶל אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בְּרִיעָה, כִּי בְרָעָה הָיְתָה בְּבֵיתוֹ. וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה – וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה. וְרֶפַח בְּנוֹ, וְרֶשֶׁף וְתֶלַח בְּנו, וְתַחַן בְּנוֹ. לַעְדָּן בְּנוֹ, עַמִּיהוּד בְּנוֹ, אֱלִישָׁמָע בְּנוֹ. נוֹן בְּנוֹ, יְהוֹשֻׁעַ בְּנוֹ. וַאֲחֻזָּתָם וּמֹשְׁבוֹתָם: בֵּית אֵל וּבְנֹתֶיהָ, וְלַמִּזְרָח – נַעֲרָן וְלַמַּעֲרָב – גֶּזֶר וּבְנֹתֶיהָ, וּשְׁכֶם וּבְנֹתֶיהָ, עַד עַיָּה וּבְנֹתֶיהָ. (דה“א ז’, כ-כח)

על פי התיאור בדברי־הימים, אפרים בנו של יוסף וכן ילדיו של אפרים גרו בארץ ישראל ואף הקימו בה יישובים. זאת בניגוד למסופר בספר בראשית שאפרים נולד ליוסף במצרים ובניגוד למסופר בתורה על ירידת משפחת יעקב כולה למצרים וחזרתה לארץ רק לאחר 430 שנה של ישיבה בארץ מצרים וארבעים שנות נדודים במדבר.

יישוב הסתירה חורג ממסגרת הדיון הנוכחי. אולם מהתיאור בדברי־הימים עולה כי מספר הדורות שבין אלו המנויים כיורדי מצרים לבין השבים לארץ ישראל היה גדול בהרבה ממספר הדורות המתואר בתורה. בעוד שהתורה מציינת חמישה דורות בלבד בין יעקב לאלעזר בן אהרן, בספר דברי־הימים מופיעה שושלת של אחד־עשר ואף שנים־עשר דורות – ומכאן מתחזקת האפשרות שהרשימות בתורה אינן בהכרח שלמות.

אם נתבונן בסוף השושלת של יהושע בדברי־הימים נבחין במספר דמויות מוכרות: עמיהוד – אלישמע – נון – יהושע. אלישמע בן עמיהוד כיהן כנשיא שבט אפרים בשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים (במדבר ז’, מח) ומן הסתם היה מזקני שבטו ונכבדיו. נכדו יהושע היה משרתו של משה. על יהושע מסופר כי היה “נַעַר” (שמות ל“ג, יא), ומכאן ניתן ללמוד שלא היה אדם מבוגר. יהושע נבחר להיות אחד מהאנשים שנשלחו לרגל את הארץ (במדבר י”ג, טז), כלומר לבצע משימה צבאית, ועל כן יש להניח שהיה בגיל יוצאי צבא, כלומר לפחות בן עשרים. אם נניח כי ההפרש בין הדורות עמד על 25 שנה, הרי שנוּן אביו של יהושע היה כבן 45, ואילו אלישמע בן עמיהוד, סבו של יהושע, היה כבן 70 שנה.

שבעים היה גיל מבוגר מאוד באותה תקופה. כמובן, בתורה מסופר על אנשים מסוימים שהגיעו לגילאים מופלגים, אולם ככל הידוע לנו, תוחלת החיים באותה תקופה הייתה קצרה הרבה יותר ועל כן אלו הם יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל. מכאן ניתן להניח שעמיהוד, אביו של אלישמע נשיא שבט אפרים, לא היה בין החיים בזמן יציאת מצרים.

נוסף על כך, עלינו לזכור פרט חשוב ביותר. אמנם יהושע היה זה שהכניס את ישראל לארץ כנען אולם דורו, דור המדבר, מת במדבר ולא זכה להיכנס לארץ. כלומר, הדור שזכה להיכנס לארץ אינו דורו של יהושע אלא הדור של בניו.

אם כן, נוכל לפרש שבמילים “וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה” הנבואה אינה מתייחסת לדור הרביעי ליורדי מצרים כפי שמקובל להבין, אלא הכוונה היא לדור הרביעי של אלה מבני ישראל שיצאו ממצרים, שהוא הדור שיזכה להיכנס לארץ.

הדור הראשון ליוצאי מצרים הוא דורו של אלישמע בן עמיהוד, המייצג את זקני העדה ונשיאיה. הדור השני הוא דורו של נון, אביו של יהושע. הדור השלישי הוא דורו של יהושע. על שלושת הדורות האלו נגזר למות במדבר בעקבות חטא המרגלים. בניהם, הדור הרביעי ליוצאים, הם שזכו להיכנס לארץ ועליהם נאמר “וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה”.