וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט: אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ – כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ. הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי, אִם הַשְּׂמֹאל – וְאֵימִנָה, וְאִם הַיָּמִין – וְאַשְׂמְאִילָה. (בראשית י“ג, ח-ט)
אברהם הציע לחלוק את הארץ בינו לבין לוט. הוא אִפשר ללוט לבחור את החלק שמתאים לו והציע לקחת את החלק הנותר. אין מדובר רק בפרידה אישית בין אברהם ולוט, אלא בפרידה בין שני עמים שעתידים לצאת מהם:
וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה – לִפְנֵי שַׁחֵת ה’ אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה, כְּגַן ה’ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – בֹּאֲכָה צֹעַר. וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן. וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם, וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו. אַבְרָם יָשַׁב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן – וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר, וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם. (פסוקים י’-י“ב)
כאשר לוט בחר את “כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן”, בדגש על המילה “כָּל”, הוא בעצם בחר את נחלתו לדורות. יותר מארבע מאות שנה מאוחר יותר, כאשר בני ישראל, צאצאיו של אברהם, עמדו לכבוש את הארץ ממזרח, ה’ אסר עליהם לגעת בירושתם של עמון ומואב, צאצאיו של לוט, בן אחיו של אברהם:
וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי: אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה – כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה… וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן. אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם – כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה, כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה. (דברים ב’, ט-יט)
רבים רואים במעשיו של אברהם דוגמה ומופת להתפשרות על הארץ לטובת שלום. אולם יש לזכור את ההקשר. אברהם נצטווה: “לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, וּמִבֵּית אָבִיךָ – אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ” (בראשית י“ב, א), והוא אכן נענה לציווי. אבל הוא לא הלך לבד. לוט בן אחיו הלך יחד עימו. וכמו שמשה הציע ליתרו חלק בארץ כהכרת הטוב: “וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ, וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה’ עִמָּנוּ – וְהֵטַבְנוּ לָךְ” (במדבר י’, לב), כך מן הראוי היה שקרוב משפחתו של אברהם, לוט, שהלך עימו, יזכה גם הוא לנחלה באותה הארץ.
