ראשי החודשים מוזכרים בפרשת ‘קורבנות המועדים’ שבספר במדבר (במדבר כ“ח, א - כ”ט, לט), אך אינם מוזכרים כלל ב’פרשת המועדות’ שבספר ויקרא (ויקרא כ“ג, א-מד). מדוע?
תשובה אפשרית היא ש’פרשת המועדות’ שבספר ויקרא מזכירה רק מקראי קודש שיש בהם איסור מלאכה ואילו בראשי החודשים אין איסור מלאכה. אולם בפרשה נזכרים גם ימים שאינם בגדר מקרא קודש, כגון יום הנפת העומר והימים שבין מקראי הקודש שבחגים.
יתרה מכך, הטענה שאין איסור מלאכה בראשי חודשים אינה פשוטה. אמנם איסור מלאכה בראש חודש אינו נזכר במפורש בתורה, אולם ממקומות אחרים בתנ“ך נראה שראש חודש היה מועד חשוב בו היו נאספים לסעודות גדולות (שמו”א כ’, יח-מב) ונראה כי היה נהוג בו שביתת מלאכה מסוימת, כפי שמשתמע מדברי עמוס: “מָתַי יַעֲבֹר הַחֹדֶשׁ – וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר, וְהַשַּׁבָּת – וְנִפְתְּחָה בָּר” (עמוס ח’, ה). גם קורבן ראשי החודשים – שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים בני שנה (במדבר כ“ח, יא), הזהה לקורבן המוסף של פסח ושבועות – עשוי לרמוז כי מדובר ביום מקודש הקרוב באופיו למועדים.
ברצוני להציע הסבר אחר להיעדרם של ראשי החודשים מ’פרשת המועדות’ שבספר ויקרא והוא שהתורה מבחינה בין שני סוגי מועדים:
- מועדי ה’, כלומר המועדים השייכים לה’.
- מועדי ישראל, כלומר המועדים השייכים לישראל.
‘פרשת המועדות’ שבספר ויקרא אינה מונה את כל המועדים. היא מונה רק את מועדי ה’. כך משתמע מפתיחת הפרשה: אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה’ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם (ויקרא כ“ג, ד). אבל ישנם ימי מועד ושמחה שהם בגדר מועדי ישראל ואינם נכללים במועדי ה’. ראש חודש הוא מועד כזה. לכן, אף שהתורה מייחסת לו חשיבות ומצווה להקריב בו קורבן מיוחד, הוא אינו נכלל ברשימת מועדי ה’ שבספר ויקרא. משום כך הוא נזכר בפרשת ‘קורבנות המועדים’ שבספר במדבר, אך אינו נכלל בפרשת ‘מועדי ה’’ שבספר ויקרא.
ראיה לכך שהתורה רואה בראשי החודשים מועדי ישראל ולא מועדי ה’ ניתן לראות בכך שבכל האזכורים של ראשי החודשים בתורה הם מוצגים כמועדים השייכים לישראל. כאמור, ראשי החודשים מוזכרים בפרשת ‘קורבנות המועדים’ שבספר במדבר, שם הם מכונים: וּבְרָאשֵׁי חׇדְשֵׁיכֶם (במדבר כ“ח, יא) – כלומר, ובראשי החודשים שלכם.
ראשי החודשים מוזכרים פעם נוספת בתורה בפרשת ‘חצוצרות הכסף’:
וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם, וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם, וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם – אֲנִי, ה’ אֱלֹהֵיכֶם. (במדבר י’, י)
כמו בפרשת ‘קורבנות המועדים’ שבספר במדבר, גם בפרשת ‘חצוצרות הכסף’ ראשי החודשים מכונים: “רָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם” – כלומר ראשי החודשים שלכם. באופן דומה, “רָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם” מוזכרים יחד עם “יוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם” – שוב, ימי השמחה והמועדים שלכם ולא מועדי ה’.
מכאן גם יובן הצורך המיוחד לתקוע בחצוצרות בראשי החודשים: תקיעה זו נועדה להעלות את המועד הלאומי לתודעה דתית ולזיכרון לפני ה’, שכן אין לו באופן טבעי המעמד הדתי שיש למועדי ה’.
