בסוף הקללות שבפרשת ‘כי־תבוא’ נאמר:
וֶהֱשִׁיבְךָ ה’ מִצְרַיִם בׇּאֳנִיּוֹת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ. וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת – וְאֵין קֹנֶה. (דברים כ“ח, סח)
פסוק זה מעורר כמה קשיים. ראשית, אם ה׳ ישיב את ישראל למצרים באוניות – כיצד ניתן לומר שזו הדרך אשר ה’ אמר עליה: “לֹא תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ”? הרי זו אינה הדרך שבה יצאו ממצרים. שנית, מה מוסיף לנו הפסוק בכך שהחזרה למצרים תיעשה דווקא באוניות? ושלישית, דימוי החזרה למצרים באוניות חריג, שהרי לא ידוע על קשר ימי בין כנען למצרים בתקופת המקרא.
ר’ יעקב צבי בן גמליאל מקלנבורג (1785-1865) בספרו ‘הכתב והקבלה’ מסביר כי פירוש המילה “אֳנִיּוֹת” אינה כלי שיט ברבים אלא ביטוי לצער ועצב, כמו בפסוק באיכה: “וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה” (ב’, ה). ואם כך פירוש הפסוק הוא שה’ ישיב את ישראל למצרים בצער.
מקבילה מעניינת לפסוק זה ניתן למצוא בישעיהו:
… וְהוֹרַדְתִּי בָרִיחִים כֻּלָּם, וְכַשְׂדִּים בָּאֳנִיּוֹת רִנָּתָם. (מ“ג, יד)
שפירושו: ה’ יוריד את הבריחים של העיר, ואת הכשדים כאשר הם מרימים קול מצער. המילה “רִנָּה” מתפרשת כהרמת קול, ולאו דווקא כ“שירה”, כמו בפסוק “וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה” (מל“א כ”ב, לו) שפירושו “ויעבור הקול במחנה”, וכמו שכתוב באיכה: “קוּמִי רֹנִּי בַלַּיְלָה” (ב’, יט), שכוונתו לפי ההקשר, קומי, בכי בקול גדול.
אם הפירוש הזה נשמע לכם מופרך, תופתעו שה- New English Bible, מתרגם בדיוק כך:
The LORD will bring you sorrowing back to Egypt by that very road of which I said to you, ’You shall not see that road again; and there you will offer to sell yourselves to your enemies as slaves and slave-girls, but there will be no buyer.
אגב, בעל ‘הכתב והקבלה’ מסביר באופן דומה את המילה “אֲנִי” בשמות י“א, ד, כדי להרחיק מההגשמה:
“וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: כֹּה אָמַר ה’, כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם”: ולי נראה לפרש מילת “אני”, מן “תאניה ואניה” (איכה ב’, ה), ומילת “יוצא” כענין “מה’ יצא הדבר” (בראשית כ“ד, נ), וטעמו: כחצות הלילה יתיילד בתוך מצרים אבל והספד גדול.
אולם בניגוד לפירושו בפרשת ‘כי־תבוא’, קשה לומר שפירושו על שמות מכוון לפשוטו של מקרא.
