וַיִּקַּח מֹשֶׁה מִדָּמוֹ, וַיִּתֵּן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית. וַיַּקְרֵב אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן, וַיִּתֵּן מֹשֶׁה מִן הַדָּם עַל תְּנוּךְ אָזְנָם הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית. (ויקרא ח’, כג-כד)
כחלק מהכשרת הכוהנים בשבעת ימי המילואים, לקח משה מדם איל המילואים ונתן על תנוך אוזנם הימנית, על בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית.
גם המצורע עובר טקס דומה, באמצעות נתינת דם כבש האשם ולאחר מכן מלוג השמן, על קצות גופו הימניים:
וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם, וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית … וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן, עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית, וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית, עַל דַּם הָאָשָׁם. (ויקרא י״ד, יד, יז)
בדרך כלל זריקת דם או הזאת מים מתבצעת על הגוף כמכלול, ולא על חלק מובחן בו, כמו לדוגמה בהזאת מי החטאת על הטמא (במדבר י“ט, יח) או כפי שהיה בברית האגנות בשולי מעמד הר סיני (שמות כ”ד, ח). אך כאן הדם ניתן רק על קצוות הגוף – ורק בצדו הימני. מה מבטאת הפעולה הזו, ומה משמעותה?
אני מבקש להציע כיוון פרשני שאינו מבוסס.
איל המילואים, כשמו, הוא קורבן המבטא את מהותם של שבעת ימי המילואים. תקופה זו מהווה שלב מעבר בן שבעה ימים, שבמהלכו ממלאים את ידם של הכוהנים לתפקידם החדש, כפי שנאמר:
וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים, עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם, כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם. (ויקרא ח’, לג)
הטקס של נתינת הדם על קצוות הגוף הימניות של הכוהנים בימי המילואים מסמל את התהליך ההדרגתי של כניסתם לתפקידם החדש, כאילו הם נכנסים למצב חדש, דרך צד ימין של גופם, בהתאם לעיקרון המתואר במסכת מידות: “כָּל הַנִּכְנָסִין … נִכְנָסִין דֶּרֶךְ יָמִין” (מסכת מידות ב’, ב).
בסיום התהליך, לאחר שהמעבר הושלם, נזרק דם איל המילואים על כל גופם (ויקרא ח’, ל).
באופן דומה, גם המצורע עובר “תהליך מעבר” כאשר הוא נטהר. בניגוד לרוב מצבי הטומאה – שהם זמניים מטבעם ולעיתים אף מחזוריים, כמו טומאת הנידה – המצורע עשוי להישאר במצבו כל חייו. כאשר המצורע זוכה להירפא ולהיטהר, הוא עובר טרנספורמציה: ממצב של הרחקה ממחנה ישראל למצב המאפשר לו לשוב אט אט למקומו. נתינת הדם והשמן על קצוות גופו הימניים מסמלת את המעבר בין המצבים.
וכמו בטקס המעבר של ימי המילואים, גם בסיומו של טקס ההיטהרות של המצורע נותנים שמן על ראשו של הניטהר – כישות שלמה. לאחר שהמעבר הושלם (ויקרא י“ד, כט).
