פודקאסטוַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים, שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. (בראשית כ“ג א)
וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל: מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. (בראשית כ”ה יז)
ציון שנות חייה של שרה הוא מקרה חריג, שכן בתורה ואף בתנ“ך כולו אין מונים את שנות חייה של אף אישה אחרת.
דמות חריגה נוספת שהתורה מונה את שני חייה היא ישמעאל – בנו הנדחה של אברהם. בשונה מעֵשו, בנו הנדחה של יצחק, שאפילו דבר מותו אינו נזכר, ובוודאי לא מה היה גילו במותו – שנות חייו של ישמעאל כן נזכרות. מדוע?
ייתכן ששנותיו של ישמעאל מוזכרות כדי להראות שהברכה שניתנה לו בזכות אברהם התקיימה, והוא זכה לאריכות ימים (רמב“ן). אך ייתכן שיש קשר בין אזכור שני חיי ישמעאל בסוף הפרשה לבין אזכור שני חיי שרה בתחילתה.
נבחין כי שני חיי שרה היו 127 שנים, ואילו שני חיי ישמעאל – 137. שני המספרים בנויים בתבנית זהה: מספר עגול של עשרות שנים (120 או 130) בתוספת הספרה שבע, כאשר חיי ישמעאל ארוכים בעשר שנים מחיי שרה.
שרי עינתה את הגר – אימו לעתיד של ישמעאל (בראשית ט“ז, ו) – ומאוחר יותר אף ציוותה על אברהם לגרש אותה ואת בנה (בראשית כ”א, י). הרמב“ן והרד”ק ביקרו את התנהלותה של שרי, וקבעו כי מעשיה לא היו ראויים. הרמב“ן אף מציין שהעונש על עינוייה של הגר התבטא בכך שזרעה של שרה עתיד לסבול מידי בני ישמעאל. ואכן, מלאך ה’ אמר להגר כי תזכה ללדת את ישמעאל כפיצוי על העינוי ששרה עינתה אותה:
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה’: שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ.
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה’: הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב.
וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה’: הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל – כִּי שָׁמַע ה’ אֶל עָנְיֵךְ. (בראשית ט“ז, ט-יא)
הרמב“ן ציין כי העינוי שהגר חוותה הוביל לסבל לזרעה של שרה, אך ייתכן שהתורה רומזת שהעונש לא הסתכם בכך. הפער בין שנות חייה של שרה לאלו של ישמעאל עשוי להעיד ששרה עצמה נענשה על יחסה להגר ולישמעאל, והדבר בא לידי ביטוי בקיצור ימיה – שהיו עשר שנים פחותות משנות חייו של ישמעאל.
