מדוע התורה מזכירה את שמותיהן של בנות צלפחד – מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה – שלוש פעמים ואינה מסתפקת בציון העובדה שלצלפחד “לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת” (במדבר כ“ו, לג)? מדוע הן כה חשובות?
בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו בשנת 1910 במתחם המלכותי של העיר שומרון – בירת ממלכת ישראל – התגלו בבית מחסנים כ־100 חרסים, ועליהם כתובות. החרסים – המכונים “חרסי שומרון” – נכתבו בכתב עברי קדום ומכילים רישומים אדמיניסטרטיביים מתקופת שלטונו של ירבעם השני (תחילת המאה השמינית לפנה“ס).
מפתיע לגלות שבין השמות המוזכרים בחרסים נמצאים גם שניים משמות בנות צלפחד: נעה וחגלה, לצד דודי אביהם: אביעזר, שמידע, חלק ואשריאל. תיעודים אלו מעידים על ההשפעה והחשיבות הרבה שהייתה לבנות צלפחד בתוך שבט מנשה ובהיסטוריה של ממלכת ישראל.
כמה משמותיהן של בנות צלפחד הן שמות ערים בישראל. “תִּרְצָה” הייתה בירת ממלכת ישראל בתקופת ירבעם בן נבט. השם “מַחְלָה” קשור ככל הנראה ליישוב ‘אָבֵל מְחוֹלָה’ שבבקעת הירדן (שופטים ז’, כב; מל“א ד’, יב). השם “מִלְכָּה” לא מופיע בצורה ברורה כעיר או מקום גאוגרפי, אולם אדם זרטל זיהה את שמה עם חורבת מירכה באזור תל דותן.
בפסוקים של ספר יהושע פרק י“ז, המתארים את יישום פסיקת משה לבנות צלפחד, נחלת שבט מנשה בארץ ישראל המערבית התחלקה לעשר נחלות משפחתיות: “וַיִּפְּלוּ חַבְלֵי מְנַשֶּׁה עֲשָׂרָה” (פסוק ה’). לפי פרופסור יואל אליצור, בספרו ‘מקום בפרשה’, חמש מהנחלות האלה ניתנו למשפחות הפטריארכליות של בני גלעד, המכונים “בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶּן יוֹסֵף הַזְּכָרִים” (פסוק ב’). החמש הנותרות היו נחלות מטריארכליות, שניתנו לחמש בנות צלפחד (בן חפר בן גלעד), המכונות “בְּנוֹת מְנַשֶּׁה”, שירשו נחלה כבנים: “כִּי בְּנוֹת מְנַשֶּׁה נָחֲלוּ נַחֲלָה בְּתוֹךְ בָּנָיו” (פסוק ו’). כך נוצר מצג בו בשבט מנשה נחלות הבנות שוות במעמד לנחלות הבנים, עם חלוקה שווה של חמישה וחמישה.
בנות צלפחד ביקשו לשמר את שם אביהם צלפחד שמת ללא בנים, אבל בפועל, חמש הנחלות שקיבלו נקראו על שמן. יתרה מכך, בנות צלפחד ביקשו לקבל נחלה בתוך אחי אביהן, אך למעשה קיבלו הרבה יותר. נחלתן הקבילה לנחלת אחֵי חֵפֶר סבם וכל אחת מהן הייתה שוות ערך לנחלת כל אחד מחמשת אחי חפר.
בפנייתן למשה, בנות צלפחד חידשו הלכה ויצרו תקדים משפטי חשוב שאִפשר לנשים, במצבים מסוימים, לרשת את נחלת אביהן. נראה שהחשיבות של התקדים והצדק שדרשו – לשמר את שם אביהן ולהיאבק על מקומן – העניקה לבנות צלפחד מעמד ייחודי בשבט, בתנ“ך ובהיסטוריה של עם ישראל.
*מוקדש לנעה, הגיבורה שלי
