וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים – כִּי קָרוֹב הוּא. כִּי אָמַר אֱלֹהִים: פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה – וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף, וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. (שמות י“ג, יז-יח)
מה פירוש המילה “וַחֲמֻשִׁים” ואיך היא מתקשרת לסוף פרשת ‘בשלח’?
על פי העברית המודרנית, פירוש המילה “חמוש” הוא – מצויד בנשק. כך גם מסביר רש“י במקום: “אין חמושים אלא מזוינים” וכך מסביר ראב“ע. ואכן, כל המופעים של המילה “חמושים” בתנ“ך הם בהקשר של כוח לוחם.
לעומת זאת, כמה ממפרשי המקרא הקלאסיים הבינו בעקבות תרגום אונקלוס – “וּמְזָרְזִין” – שהכוונה במילה “חֲמֻשִׁים” היא – חגורים, כלומר מצוידים באופן כללי. ובמקרה שלנו הכוונה שבני ישראל יצאו מצוידים בכלי נשק (ר“י קרא, רשב”ם) או במזון (ר“י בכור שור).
ראב“ע מציע שמקור השם הוא הצלע החמישית עליה חוגרים את החרב, כפי שכתוב: “וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ” (שמו“ב ג’, כז). אולם פירוש המילה “הַחֹמֶשׁ” בפסוק בשמואל – על פי ההקשר ועל פי הארמית – הוא “בטן”.
ונראה בעיניי פירושו של קאסוטו, על פי הערבית, ש“וַחֲמֻשִׁים” הוא:
מסודרים סידור צבאי כראוי … שלא היו מתהלכים ככנופיית עבדים בורחים מעם אדוניהם, בערבוביה ובלי סדר, אלא בסדר נכון, בהתאם למה שנאמר למעלה, שיצאו על צבאותם.
וכעין זה הזכיר ראב“ע ובעקבותיו הרמב”ן: “כי ביד רמה יצאו בכלי מלחמה, לא כמו עבדים בורחים”.
ואיך זה קשור לסוף הפרשה?
בסוף הפרשה מסופר על מלחמת עמלק. בסיומה כתוב: “וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב” (שמות י“ז, יג). המילה “וַיַּחֲלֹשׁ” מהודהדת בתיאור מעשיו של עמלק בספר דברים: “אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ” (דברים כ“ה, יח). ואם כן, “וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק” הוא כנגד ניסיונו של עמלק לפגוע ב“הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ”.
מה פירוש המילה “נֶּחֱשָׁלִים”? יש המסבירים “נֶּחֱשָׁלִים” בשיכול אותיות – נחלשים. אולם נראה לפרש על פי הארמית המקראית: מרוסקים/נפוצים לכל עבר (דניאל ב’, מ). ואם כן, פירוש הפסוק הוא שעמלק תקף את מי שכתוצאה מן העייפות והיגיעה – “וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ” (דברים כ“ה, יח) – היו מחוץ למחנה ולא היו מאורגנים יפה במסגרת צבאית, כמו שהיו ישראל כאשר יצאו “חֲמֻשִׁים” ממצרים, ערוכים ומסודרים כצבא.
