וְעַתָּה, יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ, וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. (בראשית מ“א, לג-לד)
מה פירוש הביטוי: “וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם”? בעברית מודרנית המשמעות הרווחת של המילה “חִימֵשׁ” היא לצייד בכלי נשק – אך מה משמעותו בלשון המקרא?
תרגום השבעים מבין את המילה “וְחִמֵּשׁ” כהוראה לקחת חמישית מהיבול. גם רשב“ם, רד”ק ואחרים פירשו כך.
שד“ל דוחה את פירושם, שהרי רק בשנות הרעב מסופר שפרעה קנה את אדמות מצרים תמורת התבואה, ורק מאז הונהג מס קבוע של חמישית מהיבול (בראשית מ”ז, כד). ואילו תוכניתו של יוסף עסקה בפעולות שיש לבצע בשנות השׂבע, עוד לפני פרוץ הרעב. יתרה מזו, גם אם נניח שהמילה “חִמֵּשׁ” נגזרת מהמספר חמש, קשה להבין כיצד הביטוי “וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם” מבטא גביית חמישית מן היבול – שהרי הוא מתאר פעולה כלפי הארץ, לא גבייה של החמישית עצמה.
במקום זאת, שד“ל מפרש את המילה “וְחִמֵּשׁ” כביטוי מושאל מן התחום הצבאי, במשמעות של הצטיידות – ובמקרה זה, צבירת תבואה לשנות הרעב. עם זאת, ייתכן שאין צורך לרכך את המשמעות הצבאית של המילה, וניתן להבין אותה במובנה המקורי – כהיערכות בעלת אופי צבאי.
קאסוטו, מפרש את הביטוי “וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות י״ג, י״ח) כ“מסודרים סידור צבאי כראוי”, על פי מקבילה בערבית. לפיכך, ניתן להבין שגם כאן הכוונה לארגון צבאי: יוסף מציע לפרעה לחמש את הארץ – כלומר, להנהיג במצרים מבנה היררכי מסודר בדמות ארגון צבאי, שיאפשר לה להיערך ביעילות לשנות הרעב הקרבות.
כך נוצרת תקבולת בין שני הפסוקים סביב המילים “וִישִׁיתֵהוּ” ו“וְחִמֵּשׁ”. בפסוק הראשון מציע יוסף שפרעה ימנה איש נבון וחכם שיהיה שליט בעל סמכות על כל ארץ מצרים – “וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם”. בפסוק השני הוא מציע למנות פקידים שיחמשו את הארץ – כלומר, יארגנו אותה במבנה היררכי בעל אופי צבאי, הנשען על שלטון פקידות ממושמע ומרכזי.
הסבר זה משתלב היטב גם עם דברי פרעה בהמשך: “אֲנִי פַרְעֹה, וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם” (פסוק מ“ד). כיוון שכל ארץ מצרים תתנהל על פי מבנה ארגוני הכפוף ליוסף, איש לא יוכל לבצע פעולה – לא “להרים יד או רגל” – ללא אישורו (ראו גם תרגום אונקלוס שם).
פרשנות זו מתכתבת עם הצעת יתרו למשה (שמות י“ח, כ”א). יתרו המליץ להקים מערכת היררכית של שרי אלפים, מאות, חמישים ועשרות – תפקידים שמקורם צבאי מובהק – כדי ליצור מנגנון שלטוני מסודר שיאפשר ניהול יעיל של העם. בדומה לכך, יוסף מציע לפרעה להחיל על מצרים מבנה היררכי בעל אופי צבאי, באמצעות פקידים שיפקחו על איסוף ואחסון התבואה, כדי להיערך למשבר הרעב.
שתי ההצעות – של יתרו ושל יוסף – ממחישות כי המבנה הצבאי במקרא איננו מיועד רק למלחמה, אלא יכול לשמש כמודל ארגוני יעיל לניהול המדינה והחברה. הוא משמש לא רק בשדה הקרב, אלא גם בהתמודדות עם משברים חברתיים וכלכליים. במצבי חירום, סכנה או שינוי – הסדר הצבאי במקרא מתגלה כפתרון המאפשר ניהול ריכוזי, ממושמע ואפקטיבי של החברה כולה.
