וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים, כִּי הָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ, וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת אֶחָיו וַיַּכִּרֵם. וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מֵאַיִן בָּאתֶם? וַיֹּאמְרוּ: מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר אֹכֶל. וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת אֶחָיו – וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ. וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם! (בראשית מ“ב, ה-ט)
סיפור המפגש בין יוסף לאחיו, מהרגע שבו ירדו למצרים לשבור אוכל ועד לרגע שבו יוסף נחשף בפניהם, מעוררת כמה שאלות: כיצד יש להבין את כלל פעולותיו של יוסף בתקופה זו – מה הניע אותו ומה ביקש להשיג? מה תפקידם של חלומות יוסף בכל הסיפור. ובעיקר מה משמעות העובדה שיוסף נזכר בהם ברגע שראה את אחיו?
עיון מדוקדק בפסוקים יוכיח שזיכרון החלומות לא הוביל למסכת ההתעללויות של יוסף באחיו. אם נשים לב נראה כי ההתנכרות אליהם מוזכרת עוד לפני שהתורה מספרת לנו שיוסף נזכר בחלומות. המסקנה העולה מכך היא שהחלומות לא היו הסיבה להתנכרות יוסף לאחיו. אם כך, מה תפקיד החלומות בסיפור? איזו משמעות יש לעובדה שיוסף זכר את החלומות כאשר ראה את אחיו?
אין ספק שמראה אחיו המשתחווים לו המחיש באופן ברור את התגשמות חלומותיו. המפגש המחודש והמפתיע עורר ביוסף את זיכרון החלומות, שהיו שמורים עד אז במעמקי תודעתו. אך כעת הבין יוסף שהחלומות אלו מבטאים משהו עמוק בהרבה מהתמונה הילדותית של אחיו המשתחווים לו – הם רומזים לייעוד מנהיגותי בתוך משפחתו.
אולם ברגע המפגש, יוסף לא היה מסוגל להכיל את משמעות התובנות אלו, וודאי שלא לממשן. במקום לבחור בדרך של מימוש החלום, בחר יוסף להדחיק אותו ולהגיב בתגובה האינסטינקטיבית של התנכרות ובריחה מאחריות. מתוך כך, הוא ראה במצב שנוצר הזדמנות להתחבר לבנימין ולהתנתק משאר המשפחה באופן סופי ולכן האשימם בריגול כדי שיביאו אליו את בנימין.
מעשה המכירה הבהיר ליוסף באופן חד־משמעי שהאחים דחו אותו ושדווקא הם – ולא אביהם – נותנים את הטון במשפחת יעקב. על כן, למרות אהבתו את אביו ואהבת אביו אותו לא נותרה ליוסף ברירה אלא להשלים עם הניתוק מבית אביו. יוסף הבין שלמרות געגועיו הרבים לאביו אין טעם לנסות ליצור קשר עם המשפחה, ושעליו להמשיך בחייו החדשים במצרים, כפי שעשה בהצלחה רבה עד כה.
במהלך המפגשים עם האחים במצרים עבר יוסף תהליך של התקרבות אל אחיו ואל משפחתו. הוא הזדהה יותר ויותר עם האחים והחל לחוש כלפיהם אמפטיה. הוא התרגש לראות שאחיו מכירים בחטאם ומצטערים על מכירתו. ועדיין, בשלב הזה יוסף הצליח להתאפק, לשלוט ברגשותיו ולדבוק בתוכניתו (בראשית מ“ב, כא-כד).
געגועי יוסף הגיעו לשיא במהלך הארוחה עם אחיו שבה שהו יחד לרגע כמו פעם בארץ כנען ואף שתו לשכרה יחדיו. אך אף על פי שנכנס יין לא יצא סוד, ויוסף דבק בתוכניתו. כל זה עד לנאומו של יהודה שהיה “הקש ששבר את גב הגמל”. הנאום היה בנוי לתלפיות. מן הסתם לא נשארה עין יבשה בחדר שבו הוא נישא. המוטיב המרכזי בנאום של יהודה היה סבלו של יעקב והמשמעות הקשה של האפשרות שהוא יאבד בן נוסף, נקודה שכנראה עשתה רושם רב על יוסף.
אם במהלך המפגשים עם האחים במצרים הבין יוסף מהשיחות הפנימיות של אחיו שהם מצטערים על המכירה, שבזמן המכירה לא כל האחים רצו לפגוע בו, ושראובן אף דרש שלא יפגעו בו, מנאומו של יהודה הוא למד כי ההשפעה של אביו על אחיו הייתה רבה משהעריך. במהלך הנאום גילה יוסף כי האחים התעכבו מלרדת חזרה למצרים מכיוון שאביו התנגד להורדתו של בנימין ורק ערבות אישית של יהודה שכנעה אותו לשלוח את בנימין עם האחים. תובנות אלו חברו לפתע יחדיו להבנה כי האיחוד עם המשפחה, שבעבר נראה לו בלתי אפשרי, אכן ניתן לביצוע.
יהודה סיים את נאומו בלקיחת אחריות אישית. הוא ערב את הנער כלפי אביו ולכן הוא התנדב להחליף את בנימין ולשבת תחתיו כעבד. לקיחת האחריות של יהודה נגעה לליבו של יוסף ועוררה בקרבו את המחשבה שגם עליו לקחת אחריות ולממש את הייעוד שלו.
יוסף לא הצליח להתאפק עוד. רגשותיו הציפו אותו. לפתע הכול התבהר. הוא הפנים את מה שהבין כבר בפגישה הראשונה עם האחים במצרים – שהחלומות שחלם סימנו לו ייעוד. החלומות ייעדו לו תפקיד מנהיגותי במשפחתו, ולא בממלכת מצרים. למרות כל הניסיונות של יוסף לברוח מהתפקיד שיועד לו ולהתנתק ממשפחתו, ההשגחה כיוונה את הדברים בצורה אחרת. יוסף הבין זאת, קיבל עליו את התפקיד והחליט להתוודע לאחיו.
