במהלך תיאור תולדותיהם של בני נֹח, מתעכבת התורה על דמותו של נמרוד ומקדישה לו חמישה פסוקים:
וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד, הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ. הוּא הָיָה גִבֹּר צַיִד לִפְנֵי ה’, עַל כֵּן יֵאָמַר: כְּנִמְרֹד, גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה’. וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ: בָּבֶל וְאֶרֶךְ וְאַכַּד וְכַלְנֵה, בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר, וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח. וְאֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה. (בראשית י’, ח-יב)
חז“ל ראו את נמרוד באור שלילי. הם דרשו שנמרוד היה זה שהגה את רעיון מגדל בבל כדי למרוד בה’ ובהמשך ציווה להשליך את אברהם לכבשן האש (בראשית רבה ל”ח, יא). אולם על פי פשט – כפי שפירשו ר“י בכור שור ורד”ק – התיאור של נמרוד בתורה חיובי. נמרוד מתואר כגיבור הראשון בהיסטוריה האנושית, שמעשי הציד החריגים שלו בולטים ועושים רושם לפני ה’, עד שהוא משמש דוגמה לגיבור האולטימטיבי.
ניתן לשער שהסיבה העיקרית שהניעה את חז“ל לראות בנמרוד דמות שלילית היא משמעות שמו. אולם ברמת הפשט, לא ברור שמדובר בשם בעל משמעות. ייתכן שמדובר באדם ששמו בתעתיק לעברית היה נמרוד, אם כי איננו מכירים שם של אדם כזה על סמך הממצאים שהתגלו מתקופה זו.
זאת ועוד, גם אם נבין שהתורה מייחסת לאותו גיבור מיתולוגי קריאה למרד, הסנטימנט של התיאור החוזר על עצמו פעמיים – “גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי ה’” – הוא חיובי ואוהד. ועל כן, אם יש כאן קריאה למרד, מדובר במרד של גיבור המורד במוסכמות, נאבק ועומד על שלו ולאו דווקא כנגד אלוהים ולכן הוא ראוי לייחס חיובי.
על דרך הדרש, ניתן לומר כי גם אם נבין שהתורה ייחסה לנמרוד מרידה בקשר לאלוהים, עדיין הוא יכול להיתפש כדמות חיובית.
בתפילת נעילה של יום הכיפורים אנו אומרים: “אַתָּה הִבְדַּלְתָּ אֱנושׁ מֵראשׁ – וַתַּכִּירֵהוּ לַעֲמד לְפָנֶיךָ”. האדם, מכל היצורים, הוא היחידי המודע לכך שהוא עומד לפני ה’. אך עמידה לפני ה’ איננה רק הכרה בה’ ובאפסות האדם. יש בה גם הכרה בזכות עמידה שהיא לעיתים לעומתית ואף מתמרדת.
עמידה כזו אל מול ה’ עלולה להיות לא ראויה. אולם כאשר האדם עומד לפני ה’, מכיר ויודע את מקומו – היא לגיטימית ואף רצויה. לדוגמה, אברהם, לאחר שעמד לפני ה’ (בראשית י“ח, כב) וידע את מקומו יכול היה לתבוע ללא כחל ושרק: “הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?!” (פסוק כ“ה). וכך יכול גם נמרוד לשאת שם כזה ועדיין להיתפש כדמות חיובית, כי על פי הכתוב, גבורתו ומרידתו נעשו “לִפְנֵי ה’” (בראשית י’, ט).
