פודקאסטוְלָבָן הָלַךְ לִגְזֹז אֶת צֹאנוֹ, וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ. וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן הָאֲרַמִּי – עַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא. (בראשית ל“א, יט-כ)
מדוע התורה משתמשת במונח ‘גניבה’ הן בתיאור גניבת התרפים – “וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ” (בראשית ל״א, י״ט) והן בתיאור בריחתו של יעקב – “וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן” (פסוק כ)? האם השימוש במונח הזה בשני מקרים אלו הוא מקרי או שמא מנסה התורה לרמוז לנו משהו?
בתנ“ך מופיעים התרפים בהקשרים מאגיים של פעולת הניחוש: קבלת החלטות, קסמים והגדת עתידות. לדוגמה, על נבוכדנצר מלך בבל נאמר כי התייעץ בתרפים (יחזקאל כ”א, כו). בזכריה מוזכרים התרפים ככלי חיזוי (זכריה י’, ב). מיכה, ששימש ככוהן של שבט דן, החזיק בתרפים בצמוד לאפוד (שופטים י“ז, ה). החיבור בין אפוד לתרפים מופיע במקומות נוספים בתנ”ך ומחזק את ההשערה שהתרפים, כמו האפוד שימשו לניחוש מאגי ולחיזוי העתיד. גם בפרק שקדם לסיפור הבריחה נרמז על שימוש במאגיה, כאשר שמע לבן את בקשתו של יעקב לחזור לארצו בעקבות לידת בנו יוסף, הוא אמר ליעקב: “נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרֲכֵנִי ה’ בִּגְלָלֶךָ” (בראשית ל’, כז). מכאן אנו יכולים ללמוד כי לבן עסק בניחוש – ומסתבר שנעזר לשם כך בתרפים שלו.
קשה לקבוע מדוע גנבה רחל את התרפים כיוון שהתורה אינה מנמקת את המעשה.
רש“י מסביר כי עשתה זאת כדי להפריש את אביה מעבודה זרה. עם זאת, קשה להתעלם מהרקע התרבותי־האלילי שבו גדלה רחל, ומהעובדה שלאחר מכן, בעלייתם לבית־אל, ביקש יעקב מבני ביתו – “הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם” (בראשית ל“ה, ב).
הרשב“ם סבור שרחל גנבה את התרפים כיוון שהאמינה בכוחות המאגיים שלהם וחששה שהם יגלו ללבן שיעקב ברח. אך אם נסתכל על מבחן התוצאה, התוכנית שהרשב”ם מייחס לרחל לא צלחה. להיפך, אביה גילה כי יעקב ומשפחתו ברחו ואף יצא לרדוף אחריהם, כשאחת המטרות שלו הייתה להחזיר את התרפים.
מדברי לבן מתקבל הרושם כי אלמלא נגנבו התרפים, ייתכן שהיה משלים עם בריחתו של יעקב ולא רודף אחריו (בראשית ל“א, ל). נדמה שלבן מסוגל להבין את בריחתו של יעקב בעקבות כיסופיו לבית אביו. אולם לאחר שנלקחו ממנו אלוהיו לא נותרה לו ברירה והוא נאלץ לרדוף אחרי יעקב על מנת להשיבם אליו (השוו לרדיפת פרעה אחר בני ישראל על רקע שאילת הכסף והכלים מן המצרים).
זאת ועוד, הרושם המתקבל מהפסוקים הוא שלבן ממש חש שהתרפים נמצאים במחנה יעקב והם כאילו שידרו לו וכיוונו אותו אליהם, כמו במשחק הילדים הידוע “חם/קר”. התורה מתארת כיצד לאחר שעבר לבן באוהלים השונים והתמקד באוהל רחל, הוא החל למשש את כל האוהל כאילו חש שהתרפים נמצאים בו. רק משום שנבצר ממנו לבקש מרחל לקום מפניו ולאפשר לו לבדוק את כר הגמל הוא לא הצליח למצוא את התרפים שהחביאה רחל (בראשית ל“א, לג-לה).
האם רחל לא הבינה זאת? האם היא לא הבינה שגניבת התרפים תגרום ללבן לרדוף אחריהם ואולי אף תסייע לאביה לאתר אותם? ואם הבינה, מדוע גרמה לכך שלבן ירדוף אחרי יעקב? מה היא ניסתה להשיג בכך?
ייתכן שמעשה הגניבה של רחל נבע מדחף תת־מודע, שהניע אותה לפעול בדרך שתציב את יעקב בעימות עם אביה. בשימוש הזהה במונח “גניבה” – הן ביחס לרחל והן ביחס ליעקב – התורה רומזת על קשר פנימי ועמוק בין שני המעשים. יעקב “גנב את לב לבן” כשבחר לברוח מפניו במקום להתמודד עמו ישירות; ורחל, מבלי שתכננה זאת במודע, גנבה את התרפים וגרמה בכך לעימות שאותו ביקש יעקב למנוע.
במעמקי נפשה רחל ביקשה לעמת את יעקב עם אביה. היא ראתה במהלך השנים את נטייתו של יעקב להתחמק ולהימנע מעימותים. היא שמעה על ההתחזות שלו לעֵשו בניסיון לגנוב את הברכות במקום לבקש מאביו את מה שהגיע לו. היא ראתה כיצד נאלץ כתוצאה מכך לברוח לחרן בחוסר כל. היא גם ראתה כיצד יעקב נמנע בכל מחיר מעימות עם לבן גם כאשר אביה החליף אותה בלאה בליל כלולותיה. רחל ראתה כיצד לבן מרמה את יעקב שנה אחר שנה וכיצד יעקב שותק וסובל הכול. היא ראתה את כל אלו ורצתה לשים לכך קץ. היא הכירה את יעקב וידעה שיש בו גם פן אחר, הפן המתבטא בשם ‘ישראל’. רחל – מבלי לדעת זאת בעצמה – רצתה לחולל שינוי בדרכו של יעקב. היא רצתה לראות אותו הופך מ’יעקב’ ל’ישראל’, עומד על שלו ולא פוחד להתמודד ולהתעמת. באמצעות גניבת התרפים רחל הצליחה להביא את יעקב להתעמת עם לבן בפעם הראשונה ולומר לו באופן ישיר את אשר נצר בליבו במשך עשרים שנה (בראשית ל“א, לו-מב).
לא בתרפים חשקה רחל אלא בתוצאותיה של הגניבה. אולם בכך היא חרצה את גורלה. יעקב קבע באוזני לבן: “עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ – לֹא יִחְיֶה” (בראשית ל“א, לב), ואכן הקללה של יעקב נתקיימה ובפרשה הבאה אנו מתבשרים על מותה של רחל בטרם עת (בראשית ל”ה, טז-כ). רחל, אם כן, שילמה את המחיר הכבד ביותר על ניסיונה לעזור לאיש שכה אהב אותה.
