וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו: … כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה – שִׁבְעִים. (בראשית מ“ו, ח-כז)
האם באמת מספר הנפשות שירדו למצרים היה שבעים?
קל להראות שלא. ראשית – וזאת התורה אומרת במפורש – במספר שבעים כלולים יוסף שכבר היה במצרים, ושני בניו שנולדו שם ומעולם לא היו בכנען.
שנית, בכל מקום בתנ“ך בו מונים אנשים – ללא יוצא מהכלל – מונים רק גברים. ואמנם, גם כאן כוללת התורה בעיקר גברים. אך יש שני יוצאים מהכלל: דינה בת לאה (פסוק ט”ו) ושֶׂרַח בת אשר (פסוק י“ז). לא סביר שליעקב ובניו לא היו בנות או נכדות נוספות. סביר יותר שנשים אלו נמנו על מנת להשלים באופן מלאכותי את המספר לשבעים.
שלישית, ישנה חריגה נוספת ברשימת היורדים בדמות ארבע נכדים של יעקב, שני נכדיו של יהודה מפרץ – חצרון וחמול (פסוק י“ב), ושני נכדיו של אשר – חבר ומלכיאל (פסוק י”ז). מבחינה כרונולוגית, קשה להניח שנכדיו של יהודה נולדו לפני הירידה למצרים. שהרי יהודה התחתן לאחר מכירת יוסף, פרץ נולד רק לאחר שבנו הקטן – שֵׁלָה – גדל, וגם הוא עצמו היה צריך לגדול ולהוליד – וכל זה בתוך קצת יותר מעשרים שנה שבין מכירת יוסף לירידה למצרים. סביר יותר להניח שחצרון וחמול נכללו ברשימה כתחליף לעֵר ואונן שמתו בארץ כנען, כפי שמציינת התורה במפורש: “וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן – וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרוֹן וְחָמוּל” (פסוק י“ב). ובאופן דומה, לא מן הנמנע שגם נכדיו של אשר, כמו שֶׂרַח בת אשר, נמנו על מנת להשלים את המניין לשבעים.
נראה אפוא שהמספר שבעים אינו תוצאה של ספירת היורדים למצרים אלא מספר סמלי המבטא שלמות, שהתורה מנסה להגיע אליו.
נוסף על כך מתגלה כאן ממד נוסף. הרשימה עצמה איננה סתם אוסף של שמות, אלא בנויה בתבניות מתמטיות מדויקות. קיים יחס של 1:2 בין מספר הצאצאים של לאה ורחל לאלו של שפחותיהן – זלפה ובלהה. ללאה 32 צאצאים (פסוקים ט’-ט“ו) בעוד שלזלפה שפחתה בדיוק מחצית – 16 צאצאים (פסוק י”ח). לרחל 14 צאצאים (פסוק כ“ב) ולבלהה שפחתה – 7 (פסוק כ”ה).
בנוסף, הרשימה הפותחת בצאצאי לאה + יעקב (33) והרשימה החותמת בצאצאי בלהה (7) – חוברות יחד למספר העגול של 40 נפש. דבר דומה קורה ברשימות האמצעיות. צאצאי זלפה שפחת לאה (16) וצאצאי רחל (14) מגיעים יחד למספר העגול – 30 נפש.
המבנה הזה, כמו המספר שבעים מעידים שאין זו רשימת שמות בלבד, אלא הצהרה. ירידת יעקב ובניו למצרים אינה רק תיאור של תהליך משפחתי אלא ראשיתו של תהליך לאומי. עם ישראל נכנס לגלות לא כקבוצת פרטים – אלא כגוף שלם, סגור, בנוי. המספר שבעים והתבנית המתמטית שבתוך הרשימה מבטאים יחד את תחושת השלמות המציבה את המסגרת לסיפור הלאומי שיתפתח בהמשך.
