מוקדם ומאוחר במשכן ובכליו

תיאורי המשכן מתפרסים על פני ארבע פרשות בספר שמות: תרומה, תצוה, ויקהל ופקודי. בסך הכל מופיע תיאור המשכן שש פעמים:

הציווי של ה’ אל משה לבנות את המשכן שנפתח במילים “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה…” (שמות כ“ה א – כ”ז ט), יחד עם פסוקי ההשלמה על מזבח הקטורת (שמות ל’ א-ט) ועל הכיור (שמות ל’ יז-כא).

הציווי של משה לבני ישראל שנפתח במילים “…זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה’ לֵאמֹר קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה’…” (שמות ל“ה ד-כט).

תיאור בניית המשכן, שנפתח במילים “וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן…” (שמות ל“ו ח – ל”ט לב).

הבאת המשכן אל משה, שנפתח במילים: “וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה…” (שמות ל“ט לג-מג).

הציווי על הקמת המשכן, שתחילתו במילים “בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים אֶת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד” (שמות מ’ ב-טז).

תיאור הקמת המשכן על ידי משה, שפותח בכותרת “וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן” (שמות מ’ יז-לח).

בפרק זה אנסה לעמוד על הסדר שבו מתארת התורה את המשכן ואת כליו, ועל הסיבה שבגללה התורה מקדימה פרט אחד למשנהו. אסביר מתי בוחרת התורה לשנות את הסדר, ובעיקר מדוע היא עושה זאת.

מי קודם – המבנה או הכלים?

תיאורי המשכן כוללים כלים כמו הארון, השולחן ומזבח העולה, ורכיבים שמשמשים לבנייתו. לדוגמה, הקרשים ויריעות החצר. בכל התיאורים, למעט הציווי של ה’ אל משה לבנות את המשכן, חלקי המבנה קודמים לכלים. תחילה מוזכרים הקרשים ויריעות המשכן ורק לאחר מכן הארון, השולחן והמנורה. לעומת זאת, בתיאור חצר המשכן הסדר הפוך. ראשית מוזכרים כלי החצר, דהיינו מזבח העולה והכיור, ולאחר מכן קלעי החצר ומסך פתח החצר התוחמים את החצר. מהי הסיבה להבדל בסדר ההופעה של המבנה והכלים בין תיאור המשכן לתיאור החצר?

ניתן לומר כי הסיבה לסדר השונה קשורה בהבדל בין התפקיד של מבנה המשכן לזה של קלעי החצר. אמנם שניהם ממלאים תפקיד של מעטפת חיצונית לדברים שנמצאים בתוכם, אולם יש הבדל ביניהם. מבנה המשכן, שכולל את יריעות האוהל ואת קרשי המשכן, מגדיר את מקום המקדש. רק לאחר שמקום זה הוגדר הכניסו לתוכו את הכלים. על כן המבנה קודם לכלים. שונה הדבר בנוגע לקלעי החצר. הם אינם מגדירים את מקום המשכן אלא להיפך – המשכן מגדיר את מקומו, והמיקום של הכלים שנמצאים בחצר מתואר על פי יחסו אליו. הקלעים, שהם הגדר של החצר, רק מקיפים את המשכן כדי למנוע מזרים להיכנס לאוהל מועד, ולכן קלעי החצר מוזכרים אחרונים.

סיבה נוספת לַשוני הזה קשורה לייעוד השונה של הכלים שבתוך המשכן לעומת אלה שבחצר. השימוש שנעשה בכלים הפנימיים כגון השולחן והמנורה הוא כזה שנעשה בתוך מבנה. לדוגמה, אין טעם לקיומה של המנורה אלא בתוך המבנה. מחוצה לו אין במנורה כל תועלת. כשמדובר על הכלים הפנימיים המבנה קודם לכלים כי עצם קיומם של הכלים מבוסס על ההנחה שהמבנה שאליו הם אמורים להיכנס קיים ולכן חלקי המבנה קודמים לכלים. לעומת זאת, כלי המשכן החיצוניים – מזבח העולה והכיור – אינם מיועדים להיות בתוך מבנה כלשהו, גם לא בתחומי קלעי החצר, אלא להפך - קלעי החצר טפלים להם ומשמשים כגדר בלבד. לכן מוזכרים תחילה כלי החצר ורק לאחר מכן קלעי החצר.

מטרות המשכן

כאמור בכל התיאורים של המשכן וכליו המשכן קודם לכלים, מלבד התיאור הראשון שבו ציווה ה’ למשה לבנות את המשכן. בתיאור זה מוזכרים הארון, השולחן והמנורה לפני הקרשים והיריעות של מבנה המשכן. מדוע?

אם נתבונן בפסוקי המבוא לציווי הראשון נבחין שבניגוד לסדר שמופיע בציווי עצמו, בפסוקי המבוא מוזכר המבנה כמו בשאר התיאורים, לפני הכלים:

וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ. (שמות כ“ה ח-ט)

אם נעמיק לעיין ניווכח שהתיאור הראשון של המשכן, שמופיע בציווי של ה’ אל משה לבנות את המשכן, שונה במהותו משאר התיאורים. מלבד העובדה שזהו המפגש הראשון שלנו עם המשכן, זה גם התיאור היחיד שמציין את המטרות של המשכן.

לבניית המשכן היו שתי מטרות, שבאות לידי ביטוי בשמותיו השונים. המטרה הראשונה והעיקרית הייתה לשמש מקום לשכינת ה’, והיא באה לידי ביטוי בשם ‘משכן’. המטרה השנייה הייתה לשמש מקום התוועדות עם ה’ והיא באה לידי ביטוי בשם ‘אוהל מועד’. מבנה המשכן מחד והארון מאידך הם שני המוקדים שבהם התממשו מטרות המשכן. מבנה המשכן שימש מקום לשכינה, ועל כך נאמר למשה כהקדמה: “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”. לעומת זאת הארון שימש כמקום ההתוועדות, כפי שכתוב: “וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים… וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת” (שמות כ“ה יד-כב).

נשים לב לכך שהציווי הכללי על בניית המקדש – “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ”, והציווי על הארון – “וְעָשׂוּ אֲרוֹן” – כתובים בתבנית זהה. זאת בניגוד לציוויים על בניית שאר הכלים, המתחילים במילה “וְעָשִׂיתָ”: “וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן”, “וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר”, וכיוצא בזה. התבנית הזהה של הציווי על המקדש ועל הארון, השונה מתבנית הציווי על הכלים, מאששת את הטענה כי הארון ומבנה המקדש היו שונים מכל השאר. זאת מכיוון שהם היו המוקדים שבהם התממשו מטרות המשכן, בעוד שאר הכלים וכן היריעות והקרשים רק שירתו את מטרות העל של המקדש כמשכן וכמקום התוועדות.

ניתן אם כן, להסביר את הקדמת הכלים למבנה על רקע הצורך להזכיר בתחילה את המטרות של המשכן וכליו, שבאות לידי ביטוי במבנה כולו ובארון. אך עדיין יש לשאול, מדוע לאחר שסיימה התורה להציג את המרכיבים שמממשים את מטרות המשכן ועברה לתאר את שאר המרכיבים שהיו בו, היא פתחה בכלי המשכן הנותרים והקדימה אותם למרכיבים של המבנה?

ניתן להסביר כי הסיבה לכך היא טכנית, סגנונית. לאחר שהתורה סיימה את החלק של המטרות, בתיאור הארון, שהוא הכלי המרכזי במשכן, היא המשיכה לתאר גם את שאר הכלים ואת מטרותיהם, לפני שעברה לתאר את הרכיבים שהרכיבו את מבנה המשכן. אולם יתכן שהסיבה לכך מהותית וקשורה להתמקדות במטרות המשכן.

ניתן לראות שלכלי המשכן היו מטרות ייחודיות. לדוגמה, מטרת השולחן הייתה לשים לפני ה’ לחם תמיד (שמות כ“ה ל) ואילו מטרת המנורה הייתה להאיר את המשכן (שמות כ”ה לז). ואכן בציווי של ה’ אל משה לבנות את המשכן יש התמקדות במטרות הכלים האלו. לעומת זאת, לרכיבי המבנה אין מטרות ייחודיות מעבר לכך שהם יוצרים את המבנה שבו תשרה השכינה, מטרה שכבר הוזכרה מיד בהתחלה, בפסוק “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם”. כיוון שכך, בחרה התורה להקדים את תיאור עשיית הכלים לפרטיהם עם מטרותיהם הייחודיות לפני שפירטה את עשיית היריעות והקרשים, שמטרתם תוארה כבר בהתחלה.

אם כן, הסיבה להיפוך החריג בסדר בתיאור שמופיע בציווי של ה’ – ראשית: הכלים, ואחריהם הקרשים והיריעות – נבע מהצורך הבסיסי להציג בתחילה את מטרות המשכן. לעומת זאת, בחמשת התיאורים הנותרים של המשכן וכליו התורה מתמקדת בקשר וביחס שבין המבנה לכלים. לכן היא מזכירה תחילה את המעטפת ורק לאחר מכן את הכלים הפנימיים, וההפך בכל הנוגע לכלי החצר וקלעי החצר.

היריעות והקרשים

בכל התיאורים של המשכן וכליו מוזכרים כיסויי המשכן לפני הקרשים. כל עוד מדובר בתיאורים של רשימת הפרטים המרכיבים את המשכן, הדברים אינם מעוררים תמיהה. אולם כאשר הסדר הזה נשמר גם בתיאור ההקמה של המשכן על ידי משה, הדבר מעלה תמיהה: כיצד אפשר לשים את גג המבנה לפני המבנה? שהרי כך כתוב שם:

וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו. וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה. (שמות מ’ יח-יט)

למילה ‘מִּשְׁכָּן’ יש שני פירושים בתורה. בדרך כלל מדובר בשם כולל למבנה המשכן. אולם במקומות מסוימים המילה מתייחסת לכיסוי הפנימי מבין שלושת הכיסויים, העשוי מתכלת, ארגמן תולעת שני ושש מָשְׁזָר. מעל הכיסוי הזה היו פרוסות יריעות העזים, שנקראו ‘האוהל’ ומעליהן יריעות האילים המאודמים ויריעות התחשים – ‘המִכסים’. לְמה מתכוונת התורה כשהיא אומרת “וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן”? אילו ה“מִּשְׁכָּן” המופיע כאן היה כינוי לכל המבנה וכותרת לפירוט החלקים שבו, שבאים אחריו (“וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו”; פס’ יח), חסר התיאור של פריסת היריעות התחתונות – יריעות המשכן, תיאור שכן מופיע ביחס ליריעות העליונות (“וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה”; פס’ יט). לכן מסתבר יותר לפרש את המילה ‘משכן’ ככינוי ליריעות התחתונות. אם כך, על פי תיאור זה תחילה הוקם ה’משכן’, כלומר תחילה נפרסו היריעות התחתונות (יריעות המשכן) ורק לאחר מכן הוכנסו האדנים, הקרשים והעמודים שתחתיו. אולם לא ברור כיצד הדבר יתכן מבחינה מעשית. על מה נסמכו יריעות המשכן לפני שהוצבו קרשי המשכן? זאת ועוד, גם אם קיים פתרון טכני שיאפשר את פריסת יריעות המשכן לפני הצבת הקרשים, האם לא נכון יותר לפרוס את היריעות המשמשות גג למבנה רק לאחר הקמת המבנה עצמו?

השאלה מתבססת על העובדה כי בפועל יריעות המשכן (‘המשכן’) שימשו כתקרה למבנה ונסמכו על הקרשים, ששימשו כעמודי האוהל. אולם ההנחה שלפיה תפקיד היריעות היה לשמש תקרה למבנה הקרשים איננה נכונה. כפי שהזכרתי בפרק “אוהל ההתוועדות, הפרוכת ומזבח הקטורת”, בגלגולו הקודם שימש אוהל מועד שהיה מחוץ למחנה כמקום התוועדות עם מבקשי ה’, כפי שנאמר: “וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה’ יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה” (שמות ל“ג ז-ח). אוהל מועד שמחוץ למחנה היה אוהל רגיל ללא קרשים, כפי שניתן להבין מהמילה “נָטָה”, המרמזת על יריעה הנסמכת על מוט פנימי. כאמור עם הקמת המשכן התמזג אוהל זה עם המשכן ו“נבלע” בו. אם כן, יריעות המשכן שימשו ייצוג של אותו אוהל מועד שהיה בעבר מחוץ למחנה והיה בנוי כאוהל ללא קרשים. לכן יריעות המשכן לא נפרסו על מנת להיות תקרה למבנה הקרשים אלא על מנת לשמש כאוהל העומד מכוח עצמו, באותו אופן שבו עמד אוהל מועד שהיה מחוץ למחנה. ואמנם בכל תיאורי המשכן קודמות היריעות לקרשים ומכך משתמע שמבחינה מהותית הן היו עומדות בפני עצמן ולא היו זקוקות לקרשים. לפי זה, תפקיד הקרשים שהוכנסו מתחת ליריעות המשכן לא היה לתמוך ביריעות האוהל אלא לשוות לחלל שנוצר תחת היריעות מבנה קבוע ומכובד.

אך אם טענה זו נכונה, אם הקרשים לא החזיקו את היריעות שבגג המשכן, על מה נסמכו היריעות? נראה שהתשובה היא שבזמן הבנייה נסמכו יריעות האוהל באופן זמני על מוט מרכזי ומיתרים כגון אלה שהיו באוהל מועד מחוץ למחנה, שאותו נטה משה. כעין זה כתב ראב“ע:

“ויקם משה את המשכן”: והם היריעות, בכלי עץ ומיתרים, ואחר ערך הקרשים ונתן האדנים והעמודים. (ראב“ע, הפירוש הקצר, שמות מ’ יח)

אמנם לאחר שהוצבו הקרשים מתחת ליריעות יכלו הקרשים לשמש גם כעמודים שעליהם נסמכו יריעות המשכן. על כן בסופו של דבר לא היה צורך במוט המרכזי הזה ובפועל הוא שימש כפיגום זמני בלבד. התורה קיצרה בתיאור שלבי הביניים ולא הזכירה את המוט התומך. אולם היא הדגישה את העיקר, את העובדה שיריעות המשכן היו אוהל שעומד בפני עצמו ולא היו זקוקות לתמיכה של קרשי המשכן.

אם כן, למדנו כי החלק העיקרי במבנה המשכן היה יריעות המשכן ולא הקרשים. היריעות היו אלה שהפכו את המבנה למשכן ותפקידם של הקרשים היה משני – להפוך את החלל שיצרו יריעות המשכן הארעיות למתחם קבוע ומכובד. בכך מזכיר היחס שבין מכסה המשכן לבין הקרשים את היחס שבין הסכך לדפנות הסוכה. כמו במשכן, גם בסוכה העיקר הוא הכיסוי – הסכך. הדפנות טפלות לו ואין חובה לסמוך את הסכך עליהן, כפי שיודע כל מי שבקיא בהלכות סוכה.