וַיֵּרָא אֵלָיו ה’ בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו. וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. (בראשית י“ח, א-ב)
מיד לאחר שמתוארת התגלות ה’ אל אברהם, מסופר כי אברהם ראה שלושה אנשים והזמין אותם לאוהלו. סמיכות שני התיאורים מעוררת שאלה: מהו הקשר בין התגלות ה’ לאברהם בפסוק הראשון (“וַיֵּרָא אֵלָיו ה’”) לבין הביקור של שלושת האנשים אצל אברהם המתואר החל מהפסוק שאחריו (“וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו”)?
הרשב“ם מסביר כי אין כאן שני אירועים שונים, אלא התגלות אחת. הביקור של שלושת האנשים הוא עצמו ההתגלות האלוהית לאברהם. שלושת האנשים היו מלאכים שנשלחו בשליחות ה’, ושלוחו של אדם כמותו. לכן ניתן לומר שה’ נגלה לאברהם באמצעותם, ושדבריהם ומעשיהם נחשבים כדברי ה’. מכאן שהפסוק הפותח “וַיֵּרָא אֵלָיו ה’” מתייחס לביקורם של שלושת המלאכים.
בהמשך הסיפור מתואר כיצד אחד מן האורחים בישר לאברהם על הולדת יצחק:
שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ. (פסוק י’)
שרה שמעה את הדברים וצחקה בקרבה, ואז נאמר:
וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה … (פסוק י“ג)
פסוקים אלו מעוררים שאלה: אם הדובר הוא אחד מן האורחים/מלאכים כפי שמשתמע מהפסוק הראשון, מדוע נאמר לפתע “וַיֹּאמֶר ה’” בפסוק השני?
לדעת הרשב“ם, בשני המקרים מדובר באחד משלושת המלאכים – הגדול שבהם – שדיבר בשם ה’ ולכן נאמר: “וַיֹּאמֶר ה’”.
אולם פירוש זה אינו מניח את הדעת. ניתן אמנם לקבל את טענתו של הרשב“ם שה’ דיבר באמצעות מלאך, ועל כן ניתן לייחס את פעולות המלאך לה’. אך הטענה בדבר היררכיה פנימית בין המלאכים, שבה רק הגדול מדבר בשם ה’, אינה ברורה דיה. לא מצאנו בתורה הבחנה כזו בין מלאכים, שהרי כולם שלוחיו של ה’, ולמה יתייחד הדיבור במלאך אחד דווקא ולא באחרים?
ניתן להמשיך את דרכו של הרשב“ם ולצעוד צעד נוסף שפותר את כל הקשיים ולומר שלא מדובר בשלושה מלאכים שהגדול שבהם מדבר בשם ה’, אלא ששלושת האנשים היו פמליה של מעלה – ה’ עצמו ושני מלאכיו.
כך משתמע מהמדרש:
קרא הקב“ה את המלאכים ואמר להם: באו ונבקר את החולה … לפיכך נגלה עליו הקב”ה, שנאמר: ‘וַיֵּרָא אֵלָיו’; וכיון שראו המלאכים כך הלכו גם הם עמו, שנאמר: ‘וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים …’ (מדרש תנחומא ישן, וירא ד).
על פי מדרש זה, ה’ עצמו ביקש לבקר את אברהם לאחר המילה, ושני מלאכיו הצטרפו אליו. לכן נאמר שאברהם ראה שלושה אנשים – ה’ ושני מלאכיו. על פי הסבר זה, הפסוק “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָהָם” הוא עדות לכך שה’ עצמו היה אחד מ“האנשים”, והוא זה שדיבר אל אברהם.
פירוש זה מעורר קושי תיאולוגי. הטענה שאלוהים מתגלה בדמותו של אדם מגשימה את האל ומזכירה את אמונתם של הנוצרים. הרתיעה מההסבר הזה עשויה לגרום לנו להסתפק בפירושו של הרשב“ם, שמדובר במלאך שדיבר בשם ה’ ולא בה’ עצמו. לא מן הנמנע כי זו הסיבה לכך שהרשב”ם נמנע מלומר את הדבר המתבקש מפירושו – שמדובר בה’ עצמו.
בתורה בפרט ובתנ“ך בכלל מתואר ה’ פעמים רבות כדמות אנושית. כבר בבראשית נאמר כי האדם נברא בצלם אלוהים – “וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ” (בראשית א’, כז) – דבר המלמד על דמיון מהותי בין האדם לבוראו. בהתאם לכך, ה’ מתואר כבעל רגשות ופעולות אנושיות: הוא נעצב אל לבו – “וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ” (בראשית ו’, ו); מתחרט על מעשיו – “וַיִּנָּחֶם ה’ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם” (שם); כועס – “וַיִּחַר אַף ה’” (שמות ל“ב, י); ומרחם – “וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם” (שמות ל“ג, יט).
אמנם נאמר שה’ גילה למשה: “לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי” (שמות ל“ג, כ), אך גם לכך מצויים יוצאים מן הכלל. על אצילי בני ישראל נאמר כי “רָאוּ אֵת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתוּ” (שמות כ“ד, יא); משה זכה לראות את ה’ ולדבר עימו “פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ” (שמות ל“ג, יא), וה’ העיד עליו: “פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ … וּתְמֻנַת ה’ יַבִּיט” (במדבר י“ב, ח). וגם הנביאים תיארו את ה’ במונחים חזותיים: “וָאֶרְאֶה אֶת ה’ יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא” (ישעיהו ו’, א); “וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה” (יחזקאל א’, כו).
נראה כי לשם המחשת נוכחותו של ה’ בעולם והקשרו עם בני האדם, המקרא במקומות רבים איננו נרתע מלתארו כדמות כמעט אנושית. נראה אפוא שבמקומות אלו התורה איננה עוסקת בשאלה כיצד מתרחשת ההתגלות, אלא מתארת אותה כפי שהיא נתפסת בעיני האדם – כקשר חי, ממשי ואנושי בין האדם לאלוהיו. על כן, אין מניעה לפרש כך גם את סיפור ביקור האורחים אצל אברהם, גם אם אין בידינו להבין את מהותן של התגלויות אלו.
