וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם … וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה … וַיֹּאמֶר … מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב? וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים … וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה … כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ.
עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי – אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ. הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים … וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע … וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם … וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ.
אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד, וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. (שמות י“ח, יג-כג)
למחרת בואו למחנה ישראל במדבר ראה יתרו את משה שופט את העם מהבוקר עד הערב. הוא תמה על כך ושאל מדוע משה נושא לבדו בעול השפיטה. כפתרון, הציע יתרו למשה להקים מערכת היררכית של שופטים שיקלו מעליו. הוא חתם את דבריו במשפט מעורר עניין:
אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד – וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם. (שמות י“ח, כג)
אך מה משמעות המילים “וְצִוְּךָ אֱלֹהִים”? האם יתרו התכוון לומר שמשה יוכל ליישם את העצה רק אם יקבל עליה אישור אלוהי?
רש“י, ראב”ע ואחרים מסבירים שאכן יתרו התנה את הצלחת ההצעה בכך שה’ יצווה עליה. אך בפירוש זה יש כמה קשיים:
- סדר המילים – אם ציווי ה’ הוא תנאי מקדים, היה ניתן לצפות שהניסוח יהיה הפוך: “אִם צִוְּךָ אֱלֹהִים, וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה…”. ניסוח כזה היה מתאים יותר להבנת המשפט כתנאי ברור.
- היעדר אישור אלוהי – בסופו של דבר, התורה לא מתארת שה’ ציווה את משה לפעול כך. להפך, הכתוב אומר: “וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ – וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר” (פסוק כ“ד). כלומר, משה אימץ את עצת יתרו מבלי לבקש אישור מה’.
מתרגום השבעים עולה הבנה אחרת. לפי התרגום, “וְצִוְּךָ אֱלֹהִים” פירושו – ה’ יחזק אותך. כלומר, אין מדובר בתנאי אלא בתוצאה: אם משה יפעל על פי הצעתו של יתרו – ה’ יחזק אותו ויאפשר לו לעמוד במשימה.
ככל הנראה תרגום השבעים פירש את סיום דברי יתרו לאור פתיחתם. יתרו פתח ואמר:
עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי – אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ. (פסוק יט).
וסיים:
אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה – וְצִוְּךָ אֱלֹהִים (פסוק כג).
“אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה” – מקביל אל: “עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ”, ואילו המילים “וְצִוְּךָ אֱלֹהִים” מקבילים אל: “וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ”, ומשמעותם זהה – אם תעשה כך, ה’ יהיה בעזרך.
אך פרשנות זו לא מתאימה למשמעות הפשוטה של המילים “וְצִוְּךָ אֱלֹהִים”, שלכאורה מדברות על ציווי ולא על חיזוק. ייתכן שהשבעים הבין שהמילה “ציווי” יכולה להתפרש גם כמתן כוח או הרשאה, אך כאמור, משמעות זו אינה פשוטה.
רשב“ם והאברבנל מציעים להבין את המילים “וְצִוְּךָ אֱלֹהִים” כפשוטן, אך באופן שונה: אם יעשה משה כעצת יתרו – אזי, כשיצווה אותו ה’ על חוקים ומשפטים (“וְצִוְּךָ אֱלֹהִים”) – יוכל לעמוד בכך (“וְיָכָלְתָּ עֲמֹד”). כלומר, משה יוכל ליישם את דבר ה’, בעזרת מערכת השופטים, ובכך “גַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם”. רעיון זה מופיע כבר בכתביו של יוספוס פלביוס, דבר העשוי להעיד שמדובר בהבנה קדומה של הפסוק.
לפי הסבר זה, ניתן להבין את ההקבלה בין תחילת דבריו של יתרו לסופם מבלי להוציא את המילים “וְצִוְּךָ אֱלֹהִים” מידי פשוטן. משמעותן, כפי שפירשו רשב“ם והאברבנל, שה’ יוסיף לצוות את משה על חוקיו ומשפטיו. בדומה לכך, המילים המקבילות שבפתח דבריו – “וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ” – מבטאות את אותה משמעות: שמשה יוסיף לעמוד במחיצת ה’ ולהביא את דברו אל העם.
כך מתברר כי יתרו לא ביקש לאשר את הצעתו מול ה’, אלא הבטיח למשה כי השיטה החדשה תאפשר לו להמשיך בתפקידו הבלעדי כמביא דבר ה’ אל העם.
