וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ … וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה’ אֱלֹהֶיךָ, מִזְבַּח אֲבָנִים. לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל – אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה’ אֱלֹהֶיךָ. וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה’ אֱלֹהֶיךָ, וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ. (דברים כ“ז, ב-ח)
על פי המתואר בספר דברים, הוקמו בהר עיבל שני מבנים. הראשון – מונומנט של אבנים גדולות, כנראה מסותתות ומסוידות, ועליהן נכתבו “כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת”. בשל גודלן סביר שנדרשו מנופים ואמצעים טכנולוגיים להקמתן. המבנה השני היה מזבח פשוט של אבנים שלמות – כלומר אבנים בצורתם הטבעית, ללא עיבוד או סיתות – עליו הוקרבו עולות ושלמים.
שני המבנים קשורים לברית שנכרתה בין ה’ לבין ישראל בכניסה לארץ. מונומנט האבנים הגדולות עליו נכתבו “כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת” שימש כמסמך ההסכם בין הצדדים וכלל ככל הנראה את דברי הברית, הברכות והקללות. המזבח, לעומת זאת, שימש לסעודה הטקסית שנערכה לאחר כריתת הברית: העולות הוקרבו לה’, והשלמים נאכלו על ידי נציגי העם.
תבנית כזאת של כריתת ברית על ידי כתיבתה על לוחות אבנים והקמת מזבח ניתן למצוא בכריתת הברית בהר סיני. גם שם נכתבו דברי הברית על לוחות האבן והוקמו שתים עשרה מצבות, ובסיום הטקס מסופר על מעין סעודה משותפת בין ה’ לבין נציגי העם: “מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל” (שמות כ“ד, ד-יא). תבנית דומה נמצאת גם במפגש הפיוס בין יעקב ללבן, שם נכרתה ברית, הורמה מצבה ונבנה גלעד מאבנים, ובסיום נערכה סעודה משותפת (בראשית ל”א, מד-נד).
כאמור, על הר עיבל הוקמו שני מבנים. מונומנט האבנים הגדולות שעליהן נכתבו דברי התורה מבטא את הישגיה הטכנולוגיים של החברה האנושית, וכאשר חקוקים עליו חוקי התורה, הדבר מבטא את השיא אליו יכולה התרבות להגיע כאשר היא מאמצת את ערכי התורה ופועלת לקידום צדקה ומשפט בארץ. כפי שנאמר: “כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה” (דברים ד’, ו).
לעומתו, המזבח הפשוט, העשוי מאבנים שלמות אשר לא הונף עליהן ברזל, מבטא את הקרבה הראשונית והבלתי אמצעית הקיימת בין ישראל לה’ – כפי שכתוב: “כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה’ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו” (דברים ד’, ז) – קרבה שמתבטאת בהקרבת הקורבנות ובאינטימיות של האכילה המשותפת בין כורתי הברית.
