וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק – וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל.
וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד: מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ?
וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד: הוּא אֲדֹנִי.
וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס. (בראשית כ“ד, סד-סה)
מדוע הלך העבד אל יצחק ולא שב תחילה אל אברהם ששלח אותו? ומדוע כינה את יצחק “אֲדֹנִי” ולא “בֶּן אֲדֹנִי”, כפי שעשה לאורך הפרשה עד כה? מדוע נפלה רבקה מהגמל כשראתה את יצחק, ומדוע התכסתה בצעיף?
מגמת הסיפור היא לתאר כיצד נבחרה רבקה להיות אשתו של יצחק. לכן הוא נפתח בשליחותו של העבד מטעם אברהם ומסתיים בכך שיצחק מביא את רבקה אל אוהל אימו. התורה אינה מתעכבת לספר אם העבד עצר בדרך אצל אברהם כדי לדווח על הצלחת שליחותו, או שמא המשיך ישירות אל יצחק כדי להשלים את משימתו במלואה. כך או כך, סביר שהעבד הודיע לרבקה שהם בדרכם לפגוש את יצחק.
ומדוע שינה העבד את לשונו וכינה את יצחק “אֲדֹנִי” במקום “בֶּן אֲדֹנִי” כפי שנהג עד כה? ביחסים בין בני זוג במקרא, הגבר מתואר לעיתים כבעל האישה, או כאדוניה. לדוגמה, שרה מכנה את אברהם – אֲדוֹנִי:
וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה – וַאדֹנִי זָקֵן. (בראשית י“ח, יב)
ניתן אם כן להבין שכוונת העבד הייתה לומר לרבקה: “הוּא אֲדוֹנֵךְ” – כלומר זהו יצחק שהוא בעלך־אדונך. אלא ששינה העבד בלשונו, דרך כבוד לרבקה ואמר במקום זאת: “הוּא אֲדֹנִי”.
דוגמה מעין זאת ניתן למצוא בדבריהם של משה ואהרון לפני פרעה:
וַיֹּאמְרוּ: אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ. נֵלֲכָה נָּא דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה’ אֱלֹהֵינוּ – פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב. (שמות ה’, ג).
האיום – “פֶּן יִפְגָּעֵנוּ בַּדֶּבֶר אוֹ בֶחָרֶב” – מכוון לפרעה, למרות שמילולית משה ואהרון אומרים אותו על עצמם.
באשר לנפילה – רבקה לא נפלה מהגמל במובן של מעידה או איבוד שיווי משקל. “נפילה” במקרא יכולה לציין השתחוויה, כפי שנאמר פעמים רבות, למשל:
וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו. (בראשית י“ז, יז)
ניתן אפוא להבין שרבקה ירדה מעל הגמל כדי ליפול אפיים ולהשתחוות ליצחק. ראב“ע מסביר שדבר זה קרה לאחר שהעבד סיפר לרבקה שמדובר ביצחק, אבל אפשר שרבקה ראתה מיד שמדובר באדם חשוב ולכן השתחוותה לפניו (רד”צ הופמן).
ומדוע כיסתה רבקה את פניה? במזרח הקדום, כיסוי הראש והפנים בצעיף שימש כסמל סטטוס. רק נשים במעמד גבוה הורשו להתכסות כך. ולכן, לאחר שלמדה רבקה שמי שעומד לפניה הוא בעלה־אדוניה לעתיד – כיסתה את עצמה בצעיף כסמל לשדרוג מעמדה.
