בנאום השני של משה, המכונה “נאום המצוות” או “נאום הברית”, משה מדבר באריכות על עקרון ריכוז עבודת ה’. בניגוד לנורמה שהתקיימה ערב הכניסה לארץ, מדגיש משה כי לאחר הכניסה לארץ הפולחן צריך להתקיים באופן בלעדי במקום מרכזי אחד:
לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה’ אֱלֹהֵיכֶם. כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם – לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה … לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם, אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. כִּי לֹא בָּאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. (דברים י“ב, ד-ט)
ריכוז הפולחן במקום אחד אינו רק עניין דתי, אלא גם כלי מרכזי להשגת אחדות לאומית וביסוס זהות משותפת. ריכוז הפולחן במקום אחד מחזק את תחושת השייכות ומסייע לגיבוש חברה מאוחדת ומחוברת לערכים ולסמלים משותפים.
הביטוי “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’” חוזר על עצמו מספר רב של פעמים, בספר דברים בכלל ובנאום המצוות בפרט. אנו נוטים להבין שמשה התכוון לירושלים, אבל ניכר בעליל שמשה נמנע מלומר את שם המקום.
ירושלים מוזכרת כבר בתחילת התורה. היא מוזכרת בסיפור על מלכי־צדק מלך שלם ואברהם, לאחר שחרור לוט (בראשית י“ד, יח-כ). והיא מוזכרת בתיאור ניסיון העקדה באזכור “אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה” (בראשית כ“ב), שמזוהה בדברי־הימים כמקום בו בנה שלמה את בית המקדש (דה”ב ג’, א). אך למרות זאת, עברו מאות שנים עד אשר ירושלים התבססה כמקום הבלעדי לעבודת ה’.
ירושלים החלה לשמש כמקום המקדש רק בתקופתו של שלמה, ארבע מאות ושמונים שנה לאחר יציאת מצרים (מל“א ו’, א) וארבע מאות וארבעים שנה לאחר נאומו של משה ערב הכניסה לארץ. גם אז לא הייתה המרכז היחיד. לצד הפולחן בירושלים המשיכו להתקיים במות ברחבי ממלכת יהודה, ובממלכת ישראל השכנה שימשו דן ובית־אל מרכזים לעבודת ה’. רק לאחר חורבן שומרון וגלות עשרת השבטים, כ־235 שנים מאוחר יותר, נעשתה ירושלים בפועל למקום הפולחן המרכזי והיחיד.
נראה אפוא שהתורה נמנעה מלציין את שם המקום מפני שהבחירה בו טרם התרחשה. הביטוי “הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה’” אינו מצביע על אתר ידוע ששמו הושמט, אלא על תהליך שעתיד להתברר במהלך ההיסטוריה. משה מתווה עיקרון של ריכוז הפולחן, לא יעד גאוגרפי מוגדר. רק לאחר שהמציאות הלאומית והדתית השתנתה, היה אפשר לזהות את ירושלים כמקום שבו התממש עיקרון זה.
