ההבטחה של ה’ לאבות כי בני ישראל ישובו אל ארץ אבותיהם היא מוטיב מפתח בתורה כולה, והיא מניעה את מהלך ההיסטוריה המתוארת בה. עם זאת, באופן מפתיע, התורה מסתיימת במותו של משה ערב הכניסה לארץ, מבלי לתאר את הכניסה לארץ. האם לא היה מתאים יותר לסיים את התורה בסיכום המוצג בסוף ספר יהושע?
וַיִּתֵּן ה’ לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם – וַיִּרָשׁוּהָ, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ. וַיָּנַח ה’ לָהֶם מִסָּבִיב, כְּכֹל אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבוֹתָם. וְלֹא עָמַד אִישׁ בִּפְנֵיהֶם מִכָּל אֹיְבֵיהֶם. אֵת כָּל אֹיְבֵיהֶם נָתַן ה’ בְּיָדָם. לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל – הַכֹּל בָּא. (יהושע כ״א, מג–מה)
ניתן לחלק את התורה לשלושה חלקים עיקריים:
ספר בראשית מציג את ההיסטוריה מבריאת העולם ועד הירידה של משפחת יעקב למצרים. חלק זה מהווה הקדמה ורקע לסיפור שהתורה מבקשת לספר.
שלושת החומשים הבאים – שמות, ויקרא ובמדבר – הם ליבת התורה. הם מתארים תקופה קצרה יחסית, הכוללת שני דורות: הדור שיצא ממצרים והדור שעתיד להיכנס לארץ. בתקופה זו מנהיג משה את העם. במרכז ספרים אלו עומדים: יציאת מצרים, מעמד הר סיני, כריתת הברית בין ה’ לישראל, בניית המשכן, והחוקים שניתנו לעם באמצעות משה.
ספר דברים הוא נאום סיכום שנושא משה, ובו הוא סוקר מנקודת מבטו את עיקרי האירועים המתוארים בשלושת הספרים הקודמים ומכין את העם לקראת הכניסה לארץ.
המבנה הזה חושף את מגמתה המרכזית של התורה. היא אינה מבקשת להשלים את הסיפור ההיסטורי של כיבוש הארץ וההתנחלות בה, אלא להתמקד בהתגלות האלוהית, בברית שבין ה’ לישראל, ובמעמדו הייחודי של משה – כמתווך וכנביא שאין שני לו. התורה מדגישה כיצד עיצב משה את זהותו הרוחנית של העם בעקבות ההתגלות, הברית והחוקים שניתנו להם במדבר, וכיצד הכין את בני ישראל לכניסה לארץ באמצעות חוקה ברורה ומגובשת.
במובן זה, התורה היא “תּוֹרַת מֹשֶׁה” (מלאכי ג’, כב) כי היא מספרת את הסיפור של משה. לכן, היא לא יכולה להסתיים אלא במותו של משה, עם השלמת שליחותו כמנהיג שהעביר את דבר ה’ לעם. בכך מסתיימת גם תקופת נתינת התורה – החוק האלוהי שניתן ישירות על ידי ה’ ביד משה.
וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמֹשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה’ פָּנִים אֶל פָּנִים. לְכָל הָאֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה’ לַעֲשׂוֹת בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ, וּלְכֹל הַיָּד הַחֲזָקָה, וּלְכֹל הַמּוֹרָא הַגָּדוֹל אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. (דברים ל“ד, י-יב)
