וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים … וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ … וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר … וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת … וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים … וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כ“ה, י-כב)
קאסוטו מסביר שהכרובים הם מעין כיסא ומרכבתו של ה’, שהוא “יושב הכרובים” (תהילים פ’, ב), ואילו הארון הוא מעין הדום רגליו (תהלים צ“ט, ה), שבו נשמר עותק הברית בין ה’ לישראל, כמקובל במזרח הקדום.
אולם יש כמה קשיים בתיאור זה:
- מיקומו הפיזי של ההדום: קשה לראות בארון את ההדום אם הכרובים משמשים ככיסא, שכן הדום ממוקם לרוב לפני הכיסא ולא תחתיו.
- הממדים האנתרופומורפיים של המשכן: המשכן וכליו אמנם סמליים, אך מידותיהם מתאימות לדמות אנושית. כך, לדוגמה, ניתן לראות זאת במידות השולחן. לכן קשה לראות בארון – שהיה גדול וגבוה יחסית – הדום רגליים.
- תיאור מיקומו של ה’ בין הכרובים: בסוף תיאור הארון והכרובים נאמר: “וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת” (שמות כ“ה, כב). מפסוק זה עולה שה’ שוכן מעל הכפורת – בין שני הכרובים, ולא מעליהם. כלומר, הכרובים אינם מושבו, אלא סוככים על מקומו.
- הכרובים במקדש שלמה: במקדש שלמה היו הכרובים חלק ממבנה הקבע, וארון הברית הוכנס אל מתחת לכנפיהם בעת חנוכת הבית (מל“א ח’, ו-ז). בספר דברי הימים מתוארות דמויות הכרובים בפירוט: כרובים ענקיים שעמדו על רגליהם משני צידי מקום הארון, וכנפיהם פרושות לצדדים – כל כנף באורך חמש אמות, כך שמוטת כנפיהם הכוללת השתרעה מקיר אל קיר, עשרים אמה בסך הכול (דה”ב ג’, י-יג). סידור זה מציג את הכרובים כחלק ממעטפת אדריכלית קבועה, שמתחתיה הונח הארון, ואינו מתאים להבנת הכרובים כמקום מושבו של ה’, אלא כדמויות שומרות הסוככות עליו.
- הארון הוא המרכבה: הארון היה הכלי היחיד במשכן שבו הבדים נותרו קבועים גם בזמן החנייה. כפי שהראית בפרק “בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים, לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ”, קביעותם של הבדים רומזת לכך שניידותו של הארון איננה רק פונקציונלית אלא מהותית: הוא נועד לשאת את שכינת ה’ בכל עת. מכאן שהארון איננו הדום רגליים, ולא הכרובים הם מקום מושבו של ה’; אלא שהארון הוא מרכבת ה’ ומקום מושבו במשכן.
מכלול הקשיים מצביע על כך שהזיהוי של הכרובים ככיסאו של ה’ אינו הולם את תיאורם במקרא. לפיכך, יש מקום להציע הסבר אלטרנטיבי לתפקידם במשכן.
במשכן הופיעו ייצוגים שונים של כרובים: על הכפורת שבקודש הקודשים (שמות כ“ה, יח), שם עמדו כרובים עשויים זהב מקשה אחת; על הפרוכת שהפרידה בין הקודש לקודש הקודשים (שמות כ”ו, לא), שעליה נרקמו דמויות כרובים; ועל יריעות המשכן הפנימיות, שבהן שוזרו צורות כרובים כחלק מהאריג עצמו (שמות כ“ו, א).
הכרובים נזכרים לראשונה בתורה לאחר גירוש האדם מגן עדן כשומרים על דרך עץ החיים, כשהם חמושים בלהט החרב המתהפכת (בראשית ג’, כד). בדומה להם, גם בפתחי מקדשים מסופוטמיים הוצבו פסלי כרובים (karābu) מכונפים – יצורים משולבים של גוף אריה, רגלי שור ופני אדם – ששימשו שומרי סף. נראה אפוא כי ייצוגי הכרובים במשכן רומזים לכרובים אלוהיים בלתי נראים, שתפקידם לשמור על קדושת המשכן ולמנוע ממי שאינו ראוי את הכניסה אליו.
אחד התיאורים הקרובים ביותר למבנה המשכן במזרח הקדום מופיע בתרשים של מחנה הצבא של רעמסס השני בקרב קדש. מבנה המחנה דומה להפליא לתיאור המשכן בספר שמות – הן ביחס שבין גודל החצר למבנה הפנימי, והן בחלוקה של המבנה הפנימי לשני חדרים ביחס של אחד לשניים. החדר הקטן שבמחנה רעמסס, המקביל לקודש הקודשים במשכן, היה חדרו של המלך רעמסס.
בתיאור חדרו של רעמסס נראות שתי דמויות מכונפות הסוככות בכנפיהן על סמל מלכותו, הכתוב בכתב חרטומים – תיאור המזכיר את דמות הכרובים הסוככים על הכפורת שבקודש הקודשים.
אם כן, תפקידם של הכרובים משני צידי הכפורת – כמו גם של יתר מופעי הכרובים במשכן – אינו לשמש ככיסא לה’, אלא לייצג את משמר הכבוד השומר על מקום שכינתו. ואילו הארון עצמו משמש כמרכבה ניידת, מקום מושבו של ה’ במשכן אשר ציווה לבנות לו עלי אדמות. לדיון נוסף בתפקידם של הכרובים כשומרי סף, ראו בפרק: “וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ … וְלֹא יָמוּת”.
